לא ברור מדוע התובע נרשם, הסיר הרשמה, ונרשם שוב לאתר הנתבעת, באמצעות תיבות דוא"ל שונות (פסק-דין, שלום ת"א, השופט נמרוד אשכול):

העובדות: התובע טען כי הנתבעים שלחו אליו 13 דברי פרסומת בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. בנוסף, התובע טען כי הנתבעים הפרו את הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, כיוון שלא ציינו את שם העוסק וכן הפרו את האיסור על הטעייה בפרסומת. הנתבעים הכחישו את טענות התובע וציינו כי הוא מגיש תביעות ספאם באופן שיטתי. בנוסף, הנתבעים טענו כי התובע אישר כי הוא מעוניין לקבל תכנים שיווקיים וכי נרשם 4 פעמים, עם כתובות דוא"ל שונות, באופן חסר תום-לב. 

נפסק: לא ברור מה עומד ביסוד התנהגות התובע, עת בחר להירשם, להסיר הרשמה, ושוב להירשם מספר פעמים לאתר הנתבעת, כל זאת באמצעות תיבות דוא"ל שונות. האם זו תביעה בתום לב שהוגשה על ידי התובע, או, לחילופין, כפי שטוענים הנתבעים, מדובר בהתנהלות שלא בתום לב בניסיון ליצור עילת תביעה. מדובר ב-13 הודעות דוא"ל שנשלחו. ההודעות נשלחו לתובע בעקבות הרשמתו לאתר. התובע מציין כי לא נרשמה המילה "פרסומת" ולפיכך יש כאן הפרה של חוק התקשורת. ההודעות נשלחו למי שנרשם לאתר וכוללות מידע לגופו של עניין. בחלק מהפרסומים ישנה התייחסות לקורסים נוספים או לאופן התשלומים באופן כזה חלק מהם עונה על הגדרת דבר פרסומת בחוק והיה מקום להוסיף את הכותרת "פרסומת". הפיצוי נתון לשיקול דעת ביהמ"ש. הנתבעת תפצה את התובע ב-100 ש"ח לכל הודעה ששלחה אליו שלא כללה את המילה "פרסומת" וסה"כ ב-1,300 ש"ח. אין בסיס לטענת התובע לעניין חוק הגנת הצרכן ודינה להידחות.