המבקש אינו יכול לנהל הליך ייצוגי בגלל כינוי פוגעני באפליקציית ME (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופט עודד מאור):

העובדות: המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה, המפתחת ומפעילה את היישומון ME. היישומון מאפשר זיהוי שיחות טלפון נכנסות, כאשר זיהוי המתקשר מבוסס על אנשי הקשר השמורים במכשירי הטלפון של משתמשי היישומון. המבקש לא התקין את היישומון והוא אינו משתמש בו. לטענתו גילה כי כשהוא מתקשר לצדדים שלישיים, המשתמשים ביישומון, הוא מזוהה אצלם כ"חאפר מאשקלון", כינוי שהוא מבזה ופוגעני. לצד תשובתה לבקשת האישור, הגישה המשיבה בקשה לסילוק על הסף, בטענה כי ההליך לא נכנס לגדר סוג התביעות המנויות בתוספת השנייה של חוק תובענות ייצוגיות.

נפסק: הגם שסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית בשלב מקדמי הוא חריג ויוצא דופן, ההלכה מורה כי באותם מקרים בהם ברור על פני הדברים שאין בבקשה לאישור ולא כלום, הבקשה תסולק. כך במקרה זה. המחוקק הגביל את עילות התביעה בגינן ניתן לנהל תובענות ייצוגיות רק לאותם מקרים הכלולים בפרטים המופעים בתוספת השנייה או בהוראת חוק מפורשת. פרט 1 לתוספת השנייה, אליו מפנה המבקש בבקשה לאישור, קובע שתביעה נגד עוסק בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, תוכל להתנהל כתובענה ייצוגית, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו. החוק דורש קשר פוזיטיבי בין העוסק לבין אותו "לקוח". משהגדיר המבקש את חברי הקבוצה ככוללת את "כל המשתמשים שלא התקינו את האפליקציה ME", היינו כל מי שאינו לקוח של המשיבה, הרי שהוא הוציא את עצמו, ואת חברי הקבוצה, מגדרי פרט 1 לתוספת השנייה. תביעתו האישית של המבקש ובקשת האישור שהגיש נמחקו.