פרסום מספר טלפון במודעות יד שניה כולל הסכמה מכללא לשימוש בו על-ידי כולי עלמא (פסק-דין, תביעות קטנות חדרה, הרשמת מיכל פרבר):

העובדות: התובעת פרסמה מודעות למכירת פריטי יד שניה, באתר "יד2". הנתבע מפעיל את האתר "AD", המציג הן מודעות שמפרסמים בחרו לפרסם בו, והן מודעות שהועתקו מלוחות פרסום אחרים. התובעת טענה כי הנתבע העתיק את המודעות שפרסמה ב"יד2", ללא ידיעתה והסכמתה, ופרסם אותן באתר "AD", תוך פגיעה בפרטיותה [עניין ויטון - ת"ק 29551-06-20]. הנתבע טען כי אין בפרסום המודעות כדי לפגוע בפרטיות התובעת, שכן הן אינן כוללות כל מידע אישי, וכן כי ממילא ניתנה הסכמת התובעת שעה שהסכימה כי המידע יתפרסם בציבור.

נפסק: התובעת טענה פרטיותה נפגעה לפי החלופות שבסעיפים 2(6), 2(9) ו-2(11) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. אשר לסעיף 2(6), חלופה זו נוגעת לשימוש בשם, כינוי, תמונה או קול לשם עשיית רווח. הנתבע פרסם את המודעה שפרסמה התובעת, כאשר במודעה מצוינים שמה של התובעת ומספר הטלפון שלה. לא מדובר בשימוש בשם התובעת לשם רווח, שכן השם הוא פרט שולי ונעדר ערך. הוא נועד אך לצורך יצירת קשר לרכישת מוצרים. אין בשימוש בשם כדי לגרום לרווח, בשונה משימוש בשמו של אדם או בתמונתו כאשר עצם השימוש בשם או בתמונה נועד ליצור רווח.

אשר לסעיף 2(9), אין מדובר ב"ידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם". הפריטים שביקשה התובעת למכור אינם נוגעים לעניינים פרטיים ולא ניתן מתוך פרסומם למכירה ללמוד על אורח חייה של התובעת או על עניינים פרטיים אחרים. השימוש במודעה נעשה לאותה מטרה לשמה פורסמה המודעה מלכתחילה. אמנם התובעת פעלה לפרסם ב"יד2" בלבד, אולם השימוש במודעה באתר "AD" הוא לאותה מטרה ויכול שהיה מגביר את כמות החשיפות ואף מוביל למכירה באמצעות אתר זה. עם פרסום המודעה ב"יד2" ומסירת השם ומספר הטלפון, נתנה התובעת הסכמה מכללא לשימוש בפרטים אלה ואין בפרסומם במודעה המועתקת כדי לפגוע. התובעת מסרה את פרטיה ונתנה את הסכמתה לשימוש בפרטים אלה על ידי קונים פוטנציאלים. הגם שמספר טלפון עשוי להיחשב כעניין פרטי, הרי שהעתקתו בנסיבות העניין ופרסומו במודעה אחרת אינה בגדר פגיעה בפרטיות נוכח קיומה של הסכמה מכללא לשימוש במספר על ידי כולי עלמא.

אשר לסעיף 2(11), הפרסום אינו נוגע ל"צנעת חייו האישיים של אדם". מדובר במודעות שאין בתוכנן כדי להצביע על ענין הנוגע לצנעת החיים האישיים. אין בהן כדי לחצות את אותו סף אינטימיות הפוגע בצנעת החיים האישיים. יש שוני מהותי בין מכירת בית לבין מכירת חפצים שאינם בעלי אופי אישי. בעוד שפרסום מכירה של בית מגורים הכולל פרטים על המחיר המבוקש, עיתוי הפינוי, סיבת העזיבה, תמונות פנים של הבית והחפצים המצויים בו, עשוי לעלות כדי פגיעה בפרטיות, אין כך בפרסום מודעות הנוגעות לחפצים. בנסיבות העניין אין בפרסום המודעות באתר "AD" כדי לפגוע בפרטיות. אף אם היתה פגיעה בפרטיות, היה מדובר במעשה של מה בכך. אין מדובר בעשיית עושר וגם אם כן היה מקום לפטור מהשבה. 

התובעת נאלצה להשקיע זמן ומשאבים בניסיון להסיר את המודעות שלא פעלה לפרסם, באופן שגרם לה לטורח ולחוסר נוחות, כמו גם העובדה שהמשיכה לקבל פניות בקשר למודעות אלה שהפכו לא רלוונטיות עוד. עם פנייתה היה על הנתבע לפעול מיידית להסרת המודעות לאחר שהובא לידיעתו כי התובעת אינה מעוניינת בפרסום. יש לפסוק לתובעת פיצוי בסך 2,000 ש"ח בגין הטירחה וחוסר הנוחות שנגרמו לה בשל המשך קבלת פניות לאחר הסרת המודעות ומהעיסוק בהסרת המודעה.