התובע חשד בנתבעים שפרצו למכשירים הדיגיטליים שלו, אך ביהמ"ש אינו הגורם שיבצע עבורו את החקירה (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת יהודית שבח):

העובדות: בקשה לסילוק תביעה על הסף. התובע, פעיל ציבור, תבע את רוה"מ, השר לביטחון פנים; מפכ"ל המשטרה; היועמ"ש; פרקליט המדינה, ועוד, להצהיר כי לא פעלו לפגוע בפרטיות התובע באמצעות פריצות לכל אמצעי דיגיטלי. התובע חשש כי "יתכן" שבוצעו נגדו פעולות מעקב "בהיותו מעורב במחאה החברתית".

נפסק: בדין הוגשה בקשת הסילוק, בהיעדר אדן דיוני למתווה בו בחר התובע לברר את הקושיה המטרידה אותו. הסעד המבוקש, צו המורה לנתבע להצהיר כי לא עוול כלפי התובע בדרך כזו או אחרת, או מורה לו לסייע בחקירתו לבירור האמת, אינו סעד מוכר במשפט האזרחי ואינו נמנה התרופות המיוחדות המפורטות בחוק הגנת הפרטיות. התובע חשד בנתבעים שפרצו למכשירים הדיגיטליים המשמשים אותו, אך ביהמ"ש אינו הגורם שיבצע עבורו את החקירה הנדרשת על מנת לאמת חששותיו או להפריכם. תביעה המכוונת לחקירה האם בוצעה עוולה, ואם כן – פרטים בנוגע לה – אינה אפשרית. אין להתיר הליך אזרחי שכל תכליתו לברר ולהקים תשתית להליך עתידי שיכול וינקוט נגד הנתבע. קיומה של סמכות ביצוע או פיקוח, או ידיעה כזו או אחרת על נתון שבידי הרשות, היא כשעצמה, אינה מקימה עילת תביעה אזרחית נגד עובד ציבור, המחייבת אותו בחשיפת מידע או סיוע בחקירה, כפי הסעד הנתבע. ככל שרצון התובע בקבלת מידע מנתבעות 8-9, עליו לנקוט במסלול המיוחד המיועד לכך, המצוי במשפט הציבורי, בין השאר, חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, ו"זכות העיון הפרטית" על פי ההלכה הפסוקה. התביעה תימחק.