חוק הספאם אינו חל על שיחות טלפוניות עם נציג אנושי (פסק-דין, תביעות קטנות חיפה, השופטת קרן מרגולין-פלדמן):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת ביצעה אליו 13 שיחות טלפוניות בהן הציעה לו את שירותיה, למרות שבכל שיחה ביקש שלא ליצור עמו קשר נוסף. התובע טען כי מדובר בהפרה של הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, וכן בהטרדה לפי חוק הגנת הפרטיות. הנתבעת טענה כי השיחות לא נערכו על-ידה, אלא על-ידי משווקים שאין היא אחראית לפעילותם. עוד טענה הנתבעת כי חוק הספאם (סעיף 30א) אינו חל על שיחות טלפון עם נציג אנושי.  

נפסק: יש לקבל את התביעה באופן חלקי. סעיף 30א לחוק התקשורת עניינו ב"שיגור" דבר פרסומת באחד האמצעים המנויים בו. ההחלטה בעניין אורי [ת"ק 31140-10-14], שהחילה את החוק גם על שיחות אנושיות, היא בגדר פרשנות מרחיקת לכת שאינה מתיישבת עם מטרות החוק ולשונו [עניין כהן - רת"ק 31757-03-17; עניין איציקובסקי - ת"ק 33234-06-19]. די במילים "לא ישגר" כדי ללמד כי מטרת החוק היא למנוע "שיגור", קרי משלוח אוטומטי ללא התייחסות אישית של שולח דבר הפרסומת אל הנמען. לא כך הדבר במקרה של שיחה טלפונית עם נציג אנושי.

סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות כי פגיעה בפרטיות היא בין היתר "הטרדה אחרת". סעיף 30 לחוק התקשורת קובע כי המשתמש במתקן בזק באופן שיש בו בין היתר כדי להטריד או להרגיז מבצע עבירה של "הטרדה". יש לקבוע כי במקרה של מספר שיחות בודד, ובוודאי כזה שנערך באופן אקראי אחת למספר חודשים אם לא שנים, הרי שיש לקבוע כי מדובר במעשה של מה בכך אשר בגינו לא תעמוד זכות תביעה בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות.

סביר יותר להניח שהשיחות שתיעד לעצמו התובע (שלא הקליט את השיחות) ואשר מופיעות ברשימת השיחות הנכנסות שהתקבלה מאת מפעיל הטלפון הנייד של התובע, הן שיחות שנערכו על-ידי ומטעם נציגים של הנתבעת וכי תוכנן הוא כמפורט בתביעה. יש לקבוע כי ארבעת השיחות שנערכו החל מחודש נובמבר 2018 ועד למועד הגשת התביעה הן שיחות שהטרידו את התובע. הנתבעת תפצה את התובע ב-500 ש"ח בגין הטרדתו.