גילוי תכתובת בקבוצת מנהלים ב-WhatsApp, במסגרת הליכי גילוי מסמכים (החלטה, עבודה ארצי, השופטת ורדה וירט-ליבנה):

העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת ביה"ד האזורי לעבודה בת"א [ס"ק 60746-07-19], בה נקבע כי על המשיבה להעביר לביה"ד את כל התכתובת שהוחלפה בקבוצת ה-WhatsApp של מנהלי הצוות הפארא-רפואי במבקשת, במועדים מסוימים. הרקע להחלטה הוא סכסוך קיבוצי בין הצדדים ביחס להתארגנות עובדים אצל המבקשת והאיסור לפגוע בהתארגנות כאמור. הבקשה לקבלת תכתובת הווטסאפ הועלתה במסגרת הליכי גילוי המסמכים בין הצדדים.

ביה"ד האזורי, בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור, קיבל את הבקשה באופן חלקי וקבע כי על המבקשת לגלות את מלוא תכתובות הווטסאפ מהקבוצה. עם זאת, על מנת להגן על פרטיות העובדים המעורבים, יועברו מסמכים אלו במעטפה חתומה לביה"ד. ביה"ד קבע כי הגבלת זכות העיון של המשיבה בהודעות שהוחלפו בפרק זמן מסוים, עומדת בדרישת המידתיות והרלבנטיות. 

נפסק: אין לתת רשות ערעור. דין הבקשה להידחות. ככלל, החלטה בדבר מתן סעד זמני במסגרת סכסוך קיבוצי מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך. ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעותיו הלכאוריות של ביה"ד ובשיקול דעתו, בכל הנוגע למתן סעדים זמניים אלא אם כן שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה. 

בנוסף לכך, הלכה היא כי מתן או סירוב ליתן צו לגילוי ועיון במסמכים נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ורק שעה שההחלטה מופרכת על פניה, תתערב ערכאת הערעור בהחלטה זו. במקרה זה לא נמצא טעם משפטי המצדיק חריגה מהלכה זו. בנוסף, הבקשה אינה מעוררת סוגיה משפטית חדשה במישור הקיבוצי, המצדיקה התערבות בית-דין שלערעור בהליך ביניים. 

בפסיקה הודגשה החשיבות שישנה למלאכת האיזון הנדרשת כאשר ניצבת אל מול הזכות לגילוי ועיון במסמכים הזכות לפרטיות. בהחלטת ביה"ד האזורי יש משום איזון ראוי בין זכויותיהם הדיוניות של הצדדים, והדבר בא לידי ביטוי בקביעה כי המסמכים שגילויים מתבקש יוצגו בראש ובראשונה לעיני בית הדין בלבד, ורק לאחר שיבחן את החומר שיובא בפניו יתן את החלטתו לגבי הרלוונטיות של המסמכים, גילויים והיקף גילויים למשיבה. בכך ביה"ד האזורי איזן נכונה, וזאת בשים לב לרלוונטיות הלכאורית של המסמכים שגילויים התבקש, מחד גיסא, לצד ההגנה על פרטיותם של המנהלים הנדרשת על פני הדברים, מאידך גיסא.