(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופט אביגיל כהן): העד מסרב להעיד בכלל ולכן העדות באמצעות כינוס וידאו אינה רלבנטית.

העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש השלום בת"א [ת"א 32265-07-12], שנעתר לבקשת התובעים (המשיבים) לשמיעת עדותו של עד באמצעות כינוס וידאו (במסגרת תביעה כספית בין הצדדים).

נפסק: דין הבקשה להתקבל. יש לדון בבקשה כבערעור וקבל את הערעור במובן זה שאין מקום לאפשר לעד להיחקר באמצעות כינוס וידאו.

הפסיקה ראתה בסעיף 13 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, את מקור הסמכות לגביית עדות במשפט אזרחי מחוץ למדינה באמצעות כינוס וידאו. הפרשנות שניתנה בפסיקה לסעיף היא מצמצמת. על המבקש להוכיח כי פנייתו לביהמ"ש נעשתה בתום-לב; כי העדות רלבנטית לשאלות השנויות במחלוקת; וכי קיימת סיבה טובה המונעת הגעת העד לחקירה בישראל [עניין י. דורי - רע"א 3810/06]. טעמי בריאות, מצב ביטחוני במדינה, התחייבויות קודמות של עדים שלא ניתן להשתחרר מהן - הם בין הטעמים שהוכרו בפסיקה כטעמים טובים מהימנעות להגעה לעדות בישראל.

מהחומר שהוצג עולה כי העד אינו מעוניין להעיד, ללא קשר למקום מתן העדות, וכי הוא מסרב להעיד בביהמ"ש נגד החברה באופן כללי. אין סיבה להימנעות מהגעה למתן עדות בישראל. הטעמים שהעלה העד אינם קשורים למקום מתן העדות, כי לעצם מתן העדות והיעדר רצון להעיד. גביית עדות באמצעות כינוס וידאו אינה מאפשרת גביית עדות בדרך בלתי פורמלית, כאשר מדובר בעדות של עד שמסרב להעיד. במקרה כזה, אין מנוס משימוש בדרך הקבועה בחוק עזרה משפטית ובתקנות שמכוחו, גם כשהעדות נגבית בחו"ל בדרך של כינוס וידאו. האפשרות לחקירת העד באמצעות כינוס וידאו מבוטלת.