(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת אביגיל כהן): ערעור על החלטת הרשם חגי ברנר [ת"א 1191-08, בש"א 22504/08], לפיה נדחתה בקשת המערער (הנתבע 10) לאפשר לו להיחקר על התצהיר שהגיש בתמיכה לבקשה לביטול היתר המצאה לחו"ל, במקום מושבו בחו"ל, באמצעות כינוס וידאו. המערער הוא תושב רוסיה, סופר ועיתונאי. מדובר בתביעה שהוגשה נגד המערער ונתבעים נוספים, בה נטען, בין היתר, כי המערער נשכר על-ידי המשיב 3 לשם פרסום ספר ובו דברי לשון הרע נגד המשיב 1. נפסק - החלטת הרשם מפורטת ומנומקת. הרשם ציין את ההלכה הפסוקה לפיה למרות ההתפתחות הטכנולוגית המאפשרת בקלות יחסית העדת עדים באמצעות כינוס וידאו, הכלל הוא שחקירת עדים מתנהלת באולם ביהמ"ש, באופן המאפשר לו להתרשם באופן בלתי אמצעי מהתנהגותו של העד על דוכן העדים. הרשם בחן את העובדות הרלבנטיות והגיע למסקנה כי המערער לא הצליח להצביע על סיבה מספקת או סיבה טובה לאי הגעתו לעדות בישראל. חששו של המערער להתייצב לחקירה, שמא בדרך זו התובע יוכל למסור לו את כתב התביעה, הוסר עם התחייבות המשיב 1 לפיה לא ינהג בדרך זו. לא נמצא ממש בטענת המערער לפיה נשקפת סכנה לחייו אם יגיע לישראל. הפרשנות שניתנה בפסיקה לסעיף 13(א) לפקודת הראיות, בהקשר של עדות באמצעות כינוס וידאו, פורשה באופן מצומצם. נקבע כי יש צורך בשלושה קריטריונים מצטברים, שקיומם נדרש על-מנת להתיר עדות באמצעות כינוס וידאו. על המבקש להוכיח כי פנייתו נעשתה בתום לב, העדות רלבנטית לשאלות השנויות במחלוקת וקיימת סיבה טובה המונעת הגעת העד לחקירה בביהמ"ש. אין בנמצא שום פס"ד הקובע כי אך ורק בשל ההתפתחות הטכנולוגית, יש לאפשר עדות באמצעות כינוס וידאו במקום עדות באולם ביהמ"ש. אין מקום להתעקב בממצא אליו הגיע הרשם, לפיו אין סיבה טובה המונעת את הגעת המערער לישראל לצורך מתן עדות, מלבד שיקולי נוחות גרידא. הערעור נדחה.