(פסק-דין, שלום תל-אביב, השופטת חנה ינון) תובענה שעניינה דרישה לפיצוי בגין טענה להוצאת לשון הרע שהוציאו הנתבעים כנגד התובע, באתרי אינטרנט בשליטתם. התובע והנתבעים עוסקים בענף ההדברה. לנתבעים אתר אינטרנט לשם פרסום עסקם, בו פרסמו לכאורה דברי השמצה ובלע כנגד התובע, לרבות העובדה כי הורשע בפלילים בגין עיסוקו. הנתבעים טוענים כי פרסומיהם אמת ותוכנם מפסיקה שניתנה כנגד התובע. נפסק - הדברים שפרסמו הנתבעים באתר האינטרנט הינם דברי לשון הרע כמשמעם בחוק. בענייננו נעשה ה"פרסום" באמצעות האינטרנט, אשר ניתן היה להגיע אליו בין על-ידי אתר הנתבעים ובין באמצעות מנועי החיפוש שבשימוש הציבור, המביאים לאתרי מדבירים בארץ. הנתבעים השתמשו בהכרעת הדין ובגזר הדין שניתנו כנגד התובע כמנוף ל"הסדרת" ענייניהם עמו ובחרו, במצורף לדברי ביהמ"ש, לחרף ולגדף את התובע במילים בוטות. האופי הפוגעני והחריף בו התבטאו הנתבעים בכתבות האינטרנט, נעדר מידתיות הנדרשת לקיומה של הגנת "אמת בפרסום" לה טוענים הנתבעים ואף מטעם זה תישלל מהם. התובע לא הצביע על הפסדים בעין עקב הפרסומים באינטרנט, כגון הפסד לקוחות שיש לזקפו אך ורק לפרסום באינטרנט. הנתבעים ישלמו לתובע סך של 15,000 ש"ח וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ש"ח.