בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים פסק פיצויים בסכום של 11,000 ש"ח (שיא ישראלי חדש?) לזכותה של חגית אטדגי שתבעה את חב' יחסי הציבור ברקין תקשורת בע"מ. הסיבה - למרות דרישות חוזרות ונשנות לחדול מכך המשיכה ברקין תקשורת לשגר לתובעת הודעות פרסומיות שהיא ביקשה לחדול מקבלתן. 22 הודעות - 500 ש"ח לכל הודעה - והנה לכם הטוטל של 11,000 ש"ח. כמה דברים מעניינים בהחלטה - ראשית, הספאם שוגר לתיבת דואל של התובעת אצל חברה המעסיקה אותה, ולא לתיבה פרטית (law.co.il סבור שבמקרים אלה בעל זכות התביעה הוא המעסיק ולא העובדת...);  במסגרת הפינה הבה נעצב אמות-מידה חדשות לעזות מצח "נציג הנתבעת טען בדיון, כי ביקש מהתובעת לבצע "פעולה פשוטה" בתוכנת הדוא"ל שלה, ולהגדיר את כתובת הדוא"ל של הנתבעת כ"דואר-זבל", ובכך לחדול מלקבל את דברי הפרסומת, ואולם לטענתו, "לא היה ממנה [מהתובעת] שיתוף פעולה"  (לתשומת לב המאזינים: עזות מצח היא דעה של law.co.il ולא קביעה הלקוחה מפסק הדין); בין הגשת התביעה לדיון הראשון בה הצליחה הנתבעת לשגר עוד 39 הודעות לתובעת שלא רצתה לקבל אפילו את הראשונה שבהן - והסיבה שבגינה לא חויבה הנתבעת בסכום הפיצויים המירבי היא שהתנהגותה "לא נבעה משיקולים מסחריים, היינו מרצון לשלוח לתובעת דברי פרסומת גם אם היא אינה מעוניינת בכך, אלא מִכשל טכני אשר בגינו לא הוסר הדוא"ל של התובעת מרשימת התפוצה של הנתבעת"  {תק 1947/09 אטדגי נ' ברקין תקשורת בע"מ}