בהחלטה יוצאת דופן, קבע בית המשפט השלום בתל-אביב כי נאשם שצפה באלפי סרטים ותמונות פדופיליות, אותם הוריד למחשבו האישי באמצעות תוכנות לשיתוף קבצים - לא ביצע כל עבירה. כתב האישום ייחס לנאשם (ששמו נאסר לפרסום) עבירות של פרסום והחזקת פרסומי תועבה ובהם דמותו של קטין. בפרק העובדתי של כתב האישום נטען כי הנאשם הוריד מרשת האינטרנט, באמצעות תוכנות לשיתוף קבצים, אלפי תמונות וסרטים הכוללים תכנים פדופיליים ואף שיתף חלק מחומר התועבה המצוי ברשותו עם אחר. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון. השופט דן מור קבע כי על אף שהנאשם הודה במיוחס לו, לא ניתן להתעלם מספקות של ממש בשאלה האם נעברה עבירה כלשהי במעשיו. לדבריו, הפעולות בהן נקט הנאשם נעשו ב-ד' אמותיו, ביושבו בחדרו מול מסך המחשב. איש לא נפגע באופן ישיר ממעשיו, אף כי לא ניתן להתעלם מהפגיעה בקטינים המצולמים, שהרי בהיעדר ביקוש לא יווצר היצע. ביהמ"ש קבע כי מדובר בפגיעה עקיפה ואין לנאשם כל קשר לעבריינים העיקריים: מכיני חומר התועבה ומי שמעלים חומרים אלו לרשת. השופט מור קבע כי מן הראוי שבתי המשפט ימנעו מהרחבה, על דרך ההיקש וייצרו בפרשנותם עבירות נוספות שאינן כתובות בספר החוקים.

נפסק כי החוק אינו אוסר צפייה בחומר תועבה או "גלישה" ברשת בחיפוש אחר תכני תועבה. האיסור הוא על החזקה, פרסום, הצגה או הפקת חומר תועבה. במקרה דנן, קבע מור, לא ברור האם הנאשם העביר למחשבו ולכונן הקבוע בו את תמונות התועבה, המפורסמות על-ידי אחר ברשת. כשלוחץ הנאשם על העכבר ומעלה תמונה על מסך המחשב, אין הוא "מחזיק" דבר. החומר, בצורתו כביטים אלקטרוניים, מגיע משרת רחוק לצפייה על מסך המחשב. לא ברור האם שיתוף הקבצים מעביר דרך קבע את אותם הקבצים לכונן הקבוע במחשב הנאשם, או אם כל הנשמר במחשב הנאשם אינו אלה הפנייה לקבצים המוחזקים במקום אחר. בנסיבות אלה, אין מקום להרשיע את הנאשם {פ 7936/07 מדינת ישראל נ' פלוני}.