טיוטת הצו נועדה לחדד ארבעה נושאים עיקריים במשטר הפיקוח על היצוא של טכנולוגיות סייבר, שככלל משמשות בעולם האזרחי אך מתאימות גם לייעוד בטחוני:
- הרחבת הגדרת "תוכנות חדירה", כך שתאפשר פיקוח על יצוא מוצרים "מבצעיים" לחדירה ולא רק תשתיות לייצור מוצרים כאלה, וכך שתכלול גם טכנולוגיות להדמיית חדירה;
- פיקוח על יצוא ידע אודות חולשות (Vulnerabilities), תוך החרגת ידע שמטרתו הגנתית, מחקרית או שהתפרסם בפומבי ותוך הקלה על העברת ידע בין זרועותיה השונות של חברה ובינה לבין חברה-אם;
- הידוק הפיקוח על מוצרי הגנת סייבר שנועדו במיוחד לשימוש כוחות בטחון, בציוד לחימה או למטרות ביון;
- פיקוח על יכולות פורנזיות לתחקור מערכות מותקפות בהתחברות פיזית אליהן. לדברי מטה הסייבר ואגף הפיקוח על היצוא הבטחוני, יכולות כאלה הן בעלות חשיבות גדולה בעולם הביון.