מאמציה של אראו לשרוד ולהגדיר עצמה מחדש כחברת כבלים אינם צולחים. שופטת בית המשפט הפדראלי המחוזי בניו-יורק, אליסון נתן, נעתרה לבקשת גופי השידור בארצות-הברית והפיקה צו מניעה כלל ארצי האוסר על שירות הסטרימינג לשדר תכנים למנויו מבלי ששולמו לגביהם תמלוגים לגופים המשדרים. ביהמ"ש לא הסכים עם טענות אראו ביחס להגדרתה כחברת כבלים וקבע כי השירות "עושה כמיטב יכולתו להפוך לימונים ללימונדה".

גם בחודש אוגוסט האחרון דחה בית משפט פדראלי לערעורים את טענת החברה כי יש להכיר בה כחברת כבלים. כזכור, ביהמ"ש העליון בארה"ב קבע שהשירות מפר זכויות יוצרים כאשר הוא משדר למנוייו טלוויזיה באינטרנט (בנימוק כי השירות דומה במהותו לחברת כבלים ולפיכך חייב ברשיון מהתחנות שהוא מעביר). לעומת זאת, משרד זכויות היוצרים האמריקאי קבע שהשירות אינו זכאי ליהנות מרישיון כפיה מפני שבניגוד לחברות הכבלים הוא אינו כפוף לפיקוח של נציבות התקשורת הפדראלית (FCC). 

אראו פיתחה מערך של אנטנות זעירות. כל אחת מהן - ביחד עם שטח אחסנה ייחודי במחשביה - מוקצית למנוי המתחבר לשירות. אראו טענה, ובהתחלה הסכימו איתה ערכאות פדראליות, שהיא אינה אלא שוות ערך לאנטנה בביתו של המנוי. העליון האמריקאי הפך את ההחלטה. בעקבות זאת אראו טענה שהיא זכאית ליהנות מרישיון כפיה המצוי בחוק האמריקאי: הוא מתיר לחברות להעביר שידורים הנקלטים מהאוויר, בעת שאת דמי הרשיון קובע משרד זכויות היוצרים (US Copyright Office).

כעת, קבע ביהמ"ש הפראלי כי מלכתחילה, הטיעון של אראו נשען על סברה מוטעית לפיה רק משום שהשירות מבצע יצירות מוגנות באופן הדומה לחברות הכבלים, הרי שיש לראות בו כחברת כבלים לצורך הוראות חוק זכויות היוצרים האמריקאי. ביהמ"ש ציין כי לא רק שביהמ"ש העליון האמריקאי נמנע מקביעה כאמור, אלא שלאורך פסיקתו ציין ביהמ"ש העליון כי הדימיון לחברות הכבלים הוביל למסקנה כי החברה מבצעת יצירות מוגנות ולא למסקנה כי מדובר בחברת כבלים. מקור: ה- New York Law Journal (מאת מרק המבלט).