הערכאה הקודמת קבעה שהפרת רישיון הקוד הפתוח Artistic, אינה כפופה לסעד של צו מניעה אלא לפיצויים בלבד . הסיבה: הפרת הרישיון מהווה לכל היותר כהפרת חוזה ולא הפרת זכויות יוצרים. ערכאת הערעור הפכה זאת. כך היא קבעה:
- רשיונות קוד פתוח הפכו לשיטה רווחת לשיתוף פעולה יצירתי התורם לקידום האמנותיות והמדעי באופן ובקצב שרק מעטים יכלו לדמיין לפני עשורים מעטים;
- העובדה שכסף אינו מחליף ידיים ברישיונות קוד-פתוח, אין משמעה שאין שיקולים כלכליים המלווים אותם: יש תועלות מהותיות, לרבות כלכליות, מיצירת והפצת יצירות מוגנות בזכויות יוצרים תחת רשיונות ציבוריים, והן משתרעות מעבר לתועלות המסורתיות של דמי רישיון. בין התועלות - יצירת נתח שוק לתוכנה, מוניטין למתכנת, שיפור מהיר וחינמי של מוצר ועוד;
- התנאים שנקבעו ברישיון פרל (Artistic License) חיוניים לבעל זכות היוצרים הרוצה להפיק תועלת מיצירתם של משתמשים במורד הזרם. בדורשו ממשתמשים המשנים את התוכנה או מפיצים אותה לשמור את ההתייחסות למקור הקבצים, משתמשים הבאים אחריהם מכוונים לאתר המפתח. לפיכך הם יודעים על המאמץ המשותף לשפר ולהרחיב את הפרוייקט והם יכולים להצטרף אליו;
- בעלי זכויות יוצרים העוסקים ברישוי קוד פתוח זכאים לשלוט על השינויים וההפצה של החומר המוגן שלהם;
- רשיונות בזכויות יוצרים מיועדים לתמוך בזכות למנוע שימוש; פיצויים כספיים לבדם אינם אוכפים זכות זו;
- בעל זכויות יוצרים רשאי להעניק את הזכות ליצור שינויים מסויימים ועם זאת לשמור על זכותו למנוע שינויים אחרים. רישיון פרל, כמו רשיונות רבים אחרים, דורש שעותקים כלשהם שיופצו יכללו הודעת זכויות יוצרים;
- שינוי והפצת יצירה (במקרה זה, קוד מחשב) בלא הודעת זכויות היוצרים ובלא לסמן את השינויים, משיג את גבולו של הרישיון ולפיכך מפר אותו.