בית משפט בארצות-הברית הורה ליו-טיוב למסור לחב' ויאקום את כל הרשומות הממוחשבות ('לוגים') של הפעילות ביו-טיוב הכוללות את מספרי הצפיות בכל קטע וידאו, כתובת האינטרנט שממנה הגיע כל צופה והשם הייחודי שכל משתמש בחר לעצמו. בנוסף הורה למסור לידי ויאקום העתק מכל סרטוני הווידאו שאי-פעם היו באתר והוסרו ממנו (מיליונים רבים). הצווים ניתנו במסגרת תביעה בהיקף של מיליארד שקלים שהגישה ויאקום נגד גוגל ויו-טיוב בטענה שהן מפרות זכויות יוצרים ומסייעות להפרות כאלה.

לטענת התובעים, הנתונים בבסיס המידע של יו-טיוב ישמשו אותם להוכיח שאחוז החומר המפר הנצפה ביו-טיוב גבוה משמעותית מאחוז החומר הבלתי מוגן (כדוגמת סרטי וידאו ביתיים). בית המשפט נעתר לבקשתם, בין השאר בהסתמך על דברים שנאמרו בהזדמנות אחרת מטעם גוגל, שכתובת ה- IP לבדה אינה מספקת לזהות משתמשים...

במקביל דחה בית המשפט את דרישת התובעים לחשוף בפניהם את קוד המקור של מנגנוני החיפוש בגוגל וביו-טיוב: גילוי קוד המקור יעמיד את החברות בסכנה עצומה מפני שהוא יהיה ניתן להעתקה קלה בלא ההשקעה האדירה שנדרשה ליצור אותו מלכתחילה (1000 שנות אדם). ויאקום לא הוכיחה שמנגנון החיפוש מפלה לטובה תכנים מוגנים בזכויות יוצרים . התובעים גם לא סיפקו הוכחות לטענתם שניתן להתאים את קוד החיפוש כך שיסנן תכנים מוגנים. כיוצא בזה נדחתה הדרישה לחייב את יו-טיוב לחשוף את קוד המקור של מערכת Video ID המאפשרת לבעלי זכויות יוצרים להגיש דגימות וידאו שלהם שיאפשרו לחברה לחפש ולהסיר תכנים מפרים. לימוד פעולתה של המערכת אפשרי מתוך שימוש בה, פסק בית המשפט, ואין צורך בגילוי הקוד (Viacom International, Inc. v. YouTube, Inc.)