משטרת ניו יורק הרחיבה באופן משמעותי את השימוש ברחפנים ברחבי העיר, וכעת מומחי פרטיות וזכויות בהליך הפלילי מביעים חשש כי השימוש ברחפנים, שנועדו לספק מענה ראשוני לשיחות למוקד החירום, חורג ממטרות השימוש שהוגדרו. כך לפי דיווח באתר החדשות The Record.

הרחפנים (Drone as First Respondents או DFR) מוטסים למרחקים באמצעות מפעיל השולט מרחוק על תנועתם. הם יכולים לנוע במהירות של עד 45 קמ"ש ולהישאר באוויר למשך ארבעים דקות ברציפות. הם מצוידים במצלמות מתקדמות המאפשרות להם לזהות אנשים וכלי רכב ממרחק של עד 1.2 ק"מ ומספקים וידאו ואודיו בחדות גבוהה. הצילומים שהרחפנים מצלמים נשמרים לשלושים ימים, אלא אם הם משמשים ראיה במסגרת חקירה או הליך משפטי – שאז הם נשמרים לזמן רב הרבה יותר.

השימוש הנרחב ברחפנים החל בחודש יולי האחרון, והתכנית הוכרזה באופן רשמי בחודש נובמבר. לטענת העיריה, השימוש ברחפנים מאפשר מתן מענה מהיר ויעיל במקרי חירום. עם זאת, משטרת ניו יורק כבר הודתה בכך שהיא משתמשת ברחפנים לעיתים גם למטרות אחרות, דוגמת טיסה אל בית שהתקבלה לגביו תלונה על רעש, או סיור שגרתי בעיר.

התכנית נתונה לביקורת רבה בשל החשש לפגיעה בפרטיות התושבים. ראשית, משום שהמשטרה אינה מפרסמת נתונים הנוגעים לסוגי שיחות החירום המסוימות או סוגי האירועים המסוימים שבהם היא עושה שימוש ברחפנים. שנית, לאור חוסר הבהירות הקיים באשר לשאלה האם וכיצד המשטרה משלבת את צילומי הרחפנים עם טכנולוגיות מעקב אחרות כמו זיהוי פנים, קוראי לוחיות רישוי, ומערכות בינה מלאכותית.

זאת ועוד, מדיניות השימוש של משטרת ניו יורק ברחפנים אינה מפורשת דיה בכל הנוגע לאזורים בהם ניתן להפעיל רחפנים. היא קובעת אמנם שברוב המקרים לא ניתן להשתמש ברחפנים במקומות בהם קיימת ציפייה סבירה לפרטיות ללא צו חיפוש, אך ההוראה הזו מותירה אזורים רבים בסימן שאלה. כך למשל, חללי הבתים של התושבים הם מקומות בהם במפורש יש ציפייה סבירה לפרטיות. ואולם, אין וודאות שכך הדבר ביחס לחצרות אותם בתים – פסיקת בית המשפט העליון האמריקאי קבעה שחצרות בתים אינן אזורים הזכאים לפרטיות מפני ניטור מהאוויר באמצעות מטוס רגיל, אך לא ברור אם הדבר יהיה נכון גם ביחס לרחפן, שהוא קטן ושקט בהרבה ולא בטוח שבעל הבית המצולם ישים לב אליו. מקור: The Record (מאת: סוזן סמולי).