בית הדין הארצי לעבודה עסק לאחרונה בהרחבה בשאלת החוקיות של הצבת מצלמות מעקב (CCTV) במקום העבודה על-ידי המעסיק. הדיון בנושא נערך במסגרת ערעורים על פס"ד שניתן על-ידי בית הדין האזורי לעבודה ת"א בחודש דצמבר 2023 [סע"ש 29245-04-18], שקיבל בחלקה את תביעתה של רויטל אלקנר נגד מעסיקיה לשעבר - חברה למתן שירותים משפטיים בתחום הקניין הרוחני ובעליה.

ביה"ד האזורי חייב את המעסיקה לשלם לאלקנר פיצויי פיטורים, לאחר שהכיר בהתפטרותה בדין מפוטר, בעקבות הצבת שתי מצלמות אבטחה בסמוך לעמדת עבודתה, ולאחר שקבע כי מדובר ב"הרעה מוחשית בתנאי העבודה" לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963. אלקנר עבדה במשרד כ-18 שנים, ושימשה כמנהלת משרד בתפקידה האחרון. נקודת המוצא של ביה"ד האזורי היתה כי התנהלות המעסיקה בהצבת המצלמות היתה לגיטימית, אך כי אין בכך לפגוע בזכותה של אלקנר להתפטר בדין מפוטר ולזכות אותה בפיצויי פיטורים.

בית הדין הארצי דחה הן את ערעור המעסיקה והן את ערעור העובדת. השופטות וירט ליבנה, גליקסמן ואופק גנדלר הדגישו כי קביעותיו של ביה"ד האזורי גורמות לכך שבכל מקרה שבו מעסיק יציב מצלמות במקום העבודה, כשהמצלמות סמוכות לעמדת עבודה של עובד פלוני, יהיה בכך כדי להקים לעובד זכות להתפטר בדין מפוטר, וכי תוצאה זו קיצונית, שכן היא מייצרת אפקט מצנן למעסיק להגן על האינטרסים שלו ולעיתים אף של עובדיו. ביה"ד הארצי הדגיש כי הצבת מצלמות במקום העבודה, כמו אמצעי מעקב אחרים, עשויה במקרים מסוימים לשמש למטרות ראויות, וכי יצירת אפקט מצנן להצבת מצלמות במקום העבודה אף עשויה לפגוע בחובת המעסיק לשמירה על סביבת עבודה ראויה, תקינה ונקייה מאירועים.

בית הדין הארצי פסק כי נכון לקבוע מבחנים, שבהתקיימם, כשמעסיק מציב מצלמות במקום העבודה, יראו בכך כהרעה מוחשית בתנאי ההעסקה או כנסיבות אחרות שביחסי עבודה שבהן אין לדרוש מהעובד להמשיך בעבודתו, באופן המזכה את העובד להתפטר בדין מפוטר. השלבים לבחינת השאלה האם הצבת מצלמות היא פגיעה בפרטיות העובד - הם אלה:

1. לגיטימיות ותכלית ראויה - האם הסיבה להצבת המצלמות היא לגיטימית כשלעצמה. ככל שהתשובה לכך שלילית, ממילא יהיה העובד זכאי להתפטר בדין מפוטר ואף ייתכן שיהיה זכאי לסעדים נוספים. ככל שהתשובה חיובית, יש לעבור לשלב השני;
2. מידת הפגיעה - מה מידת הפגיעה בפרטיות העובד. יש לבחון את הצבת המצלמות למול מבחנים של מידתיות ורלוונטיות ביחס לסיבת הצבת המצלמות. בבחינת מידת הפגיעה יש לקחת בחשבון את נתוניו האישיים של העובד ואת התנהלות המעסיק בעת הצבת המצלמות;
3. איזון מול מידת ההסכמה של העובד - יש לבחון מה מידת ההסכמה הנדרשת באותו מקרה, כשפגיעה משמעותית יותר תביא לדרישה של הסכמה מפורשת יותר.

כשהוא מחיל את העקרונות הללו על המקרה שלפניו, ביה"ד הארצי קבע כי נקודת המוצא של ביה"ד האזורי היתה כי הוא מקבל את גרסת המעסיקה באשר לסיבה בגינה הוצבו המצלמות, וכי יש לקבל את העמדה שהמעסיקה הציבה את המצלמות מסיבות לגיטימיות - ניסיונות למנוע אירועי הטרדה מינית או לחילופין לתעד אירועים כאלו ככל שיקרו. עם זאת, בית הדין הארצי הדגיש כי מידת הפגיעה בפרטיותה של אלקנר היתה גבוהה, ולכן נדרשה הסכמתה המפורשת להצבת המצלמות. הסכמה זו לא ניתנה ואלקנר אף התנגדה לכך מפורשות. לפיכך, נפסק כי אכן יש לראות בעצם הצבת המצלמות כהרעה מוחשית בתנאיי העסקתה [ע"ע 41179-01-24 ד"ר מרק פרידמן בע"מ ואח' נ' אלקנר (26.3.2025)].