בית המשפט לערעורים בוושינגטון הבירה בארה"ב אישר את החלטת הערכאה הנמוכה לסרב לבקשתו של סטיבן ת'אלר לרשום זכויות יוצרים ליצירת אמנות ששמה "כניסה אחרונה לגן עדן" שנוצרה בידי בינה מלאכותית. השאלה המרכזית בערעור הייתה האם מכונה שאינה אנושית, ובמיוחד מערכת הבינה המלאכותית של ת'אלר שנקראת "מכונת היצירתיות", יכולה להיות "יוצר" על פי חוק זכויות היוצרים האמריקאי.

כזכור, ת'אלר התקדם במעלה הערכאות בארה"ב על מנת לזכות בהכרת זכויות יוצרים ביצירה שחולל כלי הבינה המלאכותית שהוא יצר. בקיץ 2023 פסק בית משפט פדרלי בארה"ב כי בלא יוצר אנושי, יצירה שחוללה בינה מלאכותית לא מוגנת בזכויות יוצרים. בכך אימץ בית המשפט הפדרלי המחוזי את עמדת משרד זכויות היוצרים בארה"ב, שסירב פעם אחר פעם לרשום את הזכויות על היצירה.

כעת, גם בית המשפט לערעורים קבע כי חוק זכויות היוצרים דורש יצירה אנושית. בית המשפט ציין כי "חוק זכויות היוצרים דורש שכל יצירה תיוצר בראשיתה על ידי בן אנוש". בית המשפט הסביר כי למרות שחוק זכויות היוצרים אינו מגדיר במפורש את המונח "יוצר", הפרשנות המתבקשת מצביעה על כך שהמונח מתייחס רק לבני אדם. סעיפים רבים בחוק, כגון אלה העוסקים במשך זכויות היוצרים על בסיס חיי היוצר, ירושה, הדרישה לחתימה להעברת זכויות יוצרים, ומושג היצירה המשותפת – כולם מניחים יוצר אנושי עם תכונות אנושיות.

בית המשפט ציין עוד כי משרד זכויות היוצרים האמריקאי פירש באופן עקבי את המונח "יוצר" כמתייחס לאדם בשר-ודם לפחות מאז 1973. התיקונים לחוק שהעביר הקונגרס לאחר מכן מרמזים כי המחוקק אימץ במשתמע פרשנות זו.
בית המשפט דחה את טענתו של ת'אלר שהמשמעות הטבעית של "יוצר" כוללת כל דבר שיוצר משהו. הוא גם התייחס להוראת "יצירה מוזמנת" בדין האמריקאי:

לגישתו בעוד שההוראה מאפשרת לישויות לא אנושיות כמו תאגידים להיחשב ליוצרים, יש להחיל זאת גם על יצירות שנוצרו במקור על ידי יוצר אנושי. לבסוף, בית המשפט פסק כי כל שיקולי המדיניות בנוגע להגנה על יצירות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית מסורות למחוקק ולמשרד זכויות היוצרים.