בית המשפט הגבוה לצדק נדרש בפעם השנייה - בתוך שבוע - לעתירה שהסתמכה על פסקי דין שאינם קיימים, שהם 'הזיות בינה מלאכותית' (AI hallucinations), וזאת ימים בודדים לאחר שנדרש לכך לראשונה בעניין פלונית [בג"ץ 38379-12-24]. בעתירה, אותה הגישה העמותה לקידום זכויות הכלבים (ע"ר), התבקש צו על תנאי בנושא הוראת השעה המקלה על המתת כלבים משוטטים באזור עוטף עזה.
השופטים סולברג, מינץ ואלרון דחו את העתירה על הסף, מחמת חוסר ניקיון כפיים, תוך שהם מפנים לדיון הרחב שנערך בעניין פלונית בנושא זה. השופטים הדגישו כי נקודת המוצא הבסיסית, שמתייחסת לתוצר הסופי שהוגש, היא שלא ניתן לקבל מצב שבו יוגשו לבתי המשפט כתבי טענות שבהם טיעוני כזב מכל סוג שהוא, ובכלל זאת גם טיעונים הנסמכים על מקורות משפט שאינם קיימים. הם חזרו על האמירה לפיה עו"ד שמגיש כתב טענות מסוג זה, חוטא ב'חטא מרובע': כלפי בעל הדין אותו הוא מייצג; כלפי בית המשפט; כלפי הצד שכנגד; וכלפי מקצוע עריכת הדין.
השופטים ציינו כי עד עתה נדרשו בעיקר לכתבי טענות שעשויים היו להטעות בהיבטים העובדתיים שלהם. ביהמ"ש הדגיש כי באותו 'עולם ישן', הטעיה באמצעות מקורות דין שאינם קיימים לא זכתה להתייחסות, ונדמתה כחשש שווא, משום שלרוב סופה להתגלות. נפסק כי אין הצדקה להבחנה בין הטעיה במישור העובדתי, שיש בה חוסר ניקיון כפיים המצדיק דחיית עתירה, לבין הטעיה במישור המשפטי. שתי ההטעיות פסולות מעיקרן והתגובות הראויות להן – זהות. למרות כל זאת, גם הפעם בחרו שופטי בית המשפט העליון שלא למצות את הדין עם ב"כ העותרת, בגלל שהעתירה הוגשה קודם למתן פסה"ד בעניין פלונית ו"שעה שפוסעים אנו בקרקע משפטית וטכנולוגית בתולית". לעיון בפסק הדין: בג"ץ 23602-01-25 העמותה לקידום זכויות כלבים נ' שר החקלאות.