צווי חיפוש מידע גורפים הדורשים מידע על כלל המכשירים הסלולריים שתועדו בתא שטח מסוים בזמן נתון – אינם חוקתיים. הם מפרים את התיקון הרביעי לחוקת ארה"ב הקובע כי צו חיפוש יינתן רק כלפי אדם שהתגבשה כלפיו עילה מסתברת לביצוע עבירה. כך פסק לפני כמה ימים בית משפט פדרלי לערעורים בדרום ארה"ב.

פסק הדין ניתן במסגרת ערעורם של מורשעים בשוד מזוין במיסיסיפי, שארבו למשאית הדואר הלאומי של ארה"ב. לחוקרי רשות הדואר עדיין לא היה קצה-חוט בחקירת הפשע גם משחלפו שמונה חודשים לאחר השוד. אז, החוקרים ביקשו וקיבלו צו שיפוטי המורה לגוגל למסור את רישומי החברה על מכשירי האנדרואיד שנמצאו בתא השטח הסובב את מקום השוד בסמיכות זמנים לשוד.

הצו מכונה Geo-fencing משום שהוא מאופיין בקצירת מידע על תא שטח גיאוגרפי. בניגוד לצו חיפוש רגיל המכוון נגד חשוד, או מכשיר מסוימים - Geo-fencing הוא "צו הפוך" משום שהוא משיג מידע רחב הרבה יותר מחשוד או מכשיר בודדים. המטרה היא לדוג מתוך המידע הרחב את האדם או האנשים העשויים להיות החשודים בפשע.

אף שצו החיפוש ניתן בידי סמכות שיפוטית פדרלית, בית המשפט לערעורים פסק כי צווים אלה אינם חוקתיים, על יסוד הכלל הוותיק כי צו חיפוש המכוון נגד כל מי שהיה בסביבת אירוע פשע – אינו חוקתי – אלא אם יש חשד סביר נגד כל אותם אנשים. עם זה, במקרה הקונקרטי של המורשעים בשוד, קבע בית המשפט לערעורים כי הטעות של גורמי האכיפה בהשגת הצו היתה סבירה ובתום לב, ולכן אין לפסול את הראיות שהושגו בדרך זו.

פסק הדין של בית המשפט לערעורים בדרום ארה"ב עומד בניגוד לפסיקה קודמת של בית המשפט לערעורים במרכז החוף המזרחי, שקבע כי לאדם אין ציפיה לפרטיות בנתוני המיקום של מכשירו לאורך פרק זמן קצר.