שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, עודד מאור, הביע ביקורת חריפה נגד הפרקטיקה של הגשת תובענות ייצוגיות "משוכפלות" בנושא הנגשת אתרי אינטרנט, וציין כי אין זו הדרך הנכונה להגברת המודעות לנושא. פסק הדין ניתן במסגרת שש בקשות נפרדות לאישור תובענה ייצוגית, שהוגשו בטענה להפרת הוראות תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), התשע"ג-2013.

מגיש הבקשות, ראם בן אור, טען בבקשותיו כי גלש ברשת, חיפש עסקים מסוגים שונים, וגילה כי אתרי האינטרנט של אותם עסקים מפרים הוראות שונות בתקנות הנגישות לעיל (כגון העדר פרסום של הסדרי נגישות, הצהרת נגישות, או פרטי רכז נגישות). בית המשפט הדגיש כי התובענות הייצוגיות אינן עוסקות בטענה להעדר הנגשה בפועל, אלא בהעדר פרסומה של עצם ההנגשה. זמן קצר לאחר הגשת בקשות האישור הגישו הצדדים, בכל אחד מהתיקים בנפרד, הודעות הסתלקות מההליך. 

השופט מאור הדגיש תחילה כי התובענה הייצוגית היא מכשיר משפטי-חברתי המגן על הפרט והכלל, שיש להפעילו בגמישות וביעילות. לצד הצורך לעודד תובענות ייצוגיות ראויות ולהסיר מחסומים דיוניים, יש להתמודד עם סיכונים לניצול המכשיר לעשיית רווח בלא השגת תועלת לציבור. ביהמ"ש הדגיש כי בן אור הגיש עשרות רבות של בקשות לאישור תובענה ייצוגית שעובדותיהן דומות, שלא לומר זהות. השופט מאור ציין כי מספרן יוצא הדופן של בקשות האישור, שאינן אלא "תביעות משוכפלות" (לעיתים גם ללא עובדות רלוונטיות), מעמיד באור חיוור את טענותיו של בן אור כי כוונתו להרים את נס השוויון לזכויות אנשים עם מוגבלויות. 

ביהמ"ש הבהיר כי מובן שיש להוקיע כל תופעה של פגיעה בזכויות אנשים עם מוגבלות. אולם הסביר כי בקשות האישור נשוא הדיון אינן עוסקות בפגיעה בזכויות או בהדרה של אנשים עם מוגבלות מהמרחב הציבורי, אלא לכל היותר ניתן לראותן כהפרות לא מהותיות של תקנות הנגישות שניתנות לתיקון עם הפניית תשומת לב המפר לדרוש תיקון, כפי שקורה הלכה למעשה לאחר הגשת הבקשה לאישור.

ביהמ"ש הדגיש עוד כי רובן של עשרות הבקשות האחרות שהגיש בן אור הן כנגד עסקים קטנים, שחלקם משפחתיים, כאשר לא ניתן להתעלם מהתכלית המרכזית של התובענה הייצוגית, בדמות קבוצה הנאבקת על זכויותיה מול תאגיד חזק, שלא באה לידי ביטוי בבקשות. ביהמ"ש מתח ביקורת על בן אור על כך שלא שלח פנייה מוקדמת טרם הגשת בקשותיו, שאף מחוייבת לפי החוק ביחס לחלק מהעילות. נפסק כי פנייה מוקדמת היא הפתרון הראוי, ההוגן והמועיל ביותר לטענותיו של בן אור, וכי הליכים רבים מסתיימים ממש לאחר שהעסקים הקטנים מקבלים את הבקשה לאישור, ופועלים מיד לתיקון ההפרות. 

אשר לעילות שעניינן העדר פרסום פרטיו של רכז הנגישות, הדגיש ביהמ"ש שהבקשות הוגשו ללא כל בדיקה בשאלה אם בית העסק חייב במינוי רכז נגישות, כאשר רובן המוחלט של עשרות הבקשות שהגיש המבקש הן נגד עסקים קטנים שלא מחויבים במינוי רכז נגישות. ביהמ"ש הדגיש כי פניה מוקדמת לבית העסק הייתה חוסכת את הגשת הבקשה, את עוגמת הנפש שנגרמה לאדם שמנהל עסק קטן בדמות תובענה ייצוגית בסכום של מיליוני שקלים, ולציבור כולו, עת המשאב המצומצם של בתי המשפט היה מופנה לתיקים אחרים. השופט מאור ציין כי ראוי שהמחוקק ייתן דעתו לעניין.

לסיכום נפסק כי אין תועלת בניהול ההליכים, שכן הנזק עולה על התועלת. ביהמ"ש לא אישר את הסכומים שהצדדים הסכימו עליהם בנוגע לגמול ושכר הטרחה, אך בשל ההסכמות בין הצדדים נפסק לבן אור ולבא-כוחו סכום שווה ערך לטרחה שהייתה כרוכה במשלוח מכתב של פנייה מוקדמת בכל אחד מהתיקים, בסך 1,000 ש"ח [ת"צ 52621-07-23 בן אור נ' אביב בית השקעות בע"מ ואח' (22.1.2024)].