בית המשפט העליון מבהיר בפסיקה מהיום (עע"מ 7659/22 רובינשטיין נ' קוניק) מהו חשבון של נבחר ציבור שאף כי איננו של הרשות הציבורית, נאסר בו לחסום משתמש.

ההחלטה ניתנה בעניינו של תושב העיר גבעתיים, אלמוג רובינשטיין, שראש העיריה, רן קוניק, חסם אותו בחשבון הטוויטר שלו בעקבות ציוץ ביקורתי כלפיו. מרגע החסימה, רובינשטיין לא יכול היה עוד לראות ציוצים של קוניק ולהגיב עליהם.

השופטת בדימוס ענת ברון מבהירה בפסק-דינה כי "על חשבון של רשות ציבורית ברשת החברתית, דוגמת משרד ממשלתי או רשות מקומית, חלים כללי המשפט הציבורי. כך גם לגבי חשבון של איש ציבור, מקום שבו החשבון מתופעל על ידי עובדי רשות ציבורית או נסמך על מימון ציבורי אחר באופן שהופך את החשבון לחלק ממארג השירותים המסופקים לציבור על ידי הרשות". היא קובעת כי חשבונות כאלה הם "נכסים שנועדו לשרת את הציבור הרחב, ולא את טובתו האישית של מי שנהנה מהשליטה עליהם".

השאלה אם חשבון של נבחר ציבור מסוים הוא ציבורי או פרטי מתעוררת רק כאשר אותו חשבון איננו נהנה ממימון ציבורי – וזה המקרה שנדון בערעור זה, על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (עת"מ 61176-10-20 רובינשטיין נ' קוניק ואח').

המאפיינים המעידים על חשבון מעורב שנמצאו במקרה זה -

• החשבון הוא פומבי.
• הוא נושא את שמו של קוניק ביחד עם התואר ראש עירית גבעתיים.
• תמונת הפרופיל שבו היא תמונת תדמית והרקע הוא דגל ישראל עם נוף העיר גבעתיים.
• השיח בחשבון עוסק גם בעניינים ציבוריים בתחום פועלו של קוניק כראש העיריה: "בכך יוצר המשיב זהות בין פועלו כראש עיר ובין דמותו המשתקפת מהחשבון".
• החשבון משמש גם מעין מוקד לפתרון בעיות המתעוררות בעיר ומשתמשים שמתייגים את ראש העיריה מקבלים תגובות ממנו: " המשיב מקבל פניות לחשבון בכובעו "הפרטי" לכאורה, ופותר אותן בכובעו כראש העיר, תוך שימוש במשאבי העירייה וערבוב בין הכובעים".
• קיומן של פרסומים פרטיים לא שולל האופי הציבורי של החשבון

כל אלה הוליכו את בית המשפט למסקנה שראש העיריה "משתמש בחשבון כדי לייצר לעצמו תדמית של ראש עיר נגיש, מעשי ויעיל, וזאת תוך טשטוש ההבחנה בין המרחב הפרטי והפוליטי ובין סמכויותיו כאיש ציבור, ותוך הובלת הציבור לראות בחשבון כחשבון ציבורי."

בנסיבות אלה, ההחלטה לחסום את רובינשטיין היא החלטה של רשות הכפופה לאמות-המידה של ביקורת מינהלית, ובהן הדרישה כי תעשה באופן מידתי. בנסיבות העניין, בית המשפט מצא שהחסימה פוגעת בחופש הביטוי של המערער וגם בזכותו להיחשף למידע שקוניק מפרסם בחשבונו. זאת ועוד, בפני ראש העיריה עמדו אמצעים פוגעניים פחות להשגת מטרתו, כגון הסרת תיוגו מהציוץ, מתן התראה לפני חסימה או חסימה זמנית.

בנסיבות אלה נפסלה החלטת קוניק לחסום את תושב העיר הביקורתי, אולם בית המשפט ציין שלא ראה מקום "לכונן במסגרת פסק דין זה הסדר כולל ביחס לחשבונותיהם של נבחרי ציבור ברשתות החברתיות. לנוכח מורכבות הסוגיה והשלכות הרוחב שלה, הסדר כזה ראוי שייקבע על ידי הגורמים המאסדרים, ומוטב מוקדם ממאוחר".