הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים פרסמה לאחרונה גילוי דעת בנושא "איסוף נתוני מיקום של עובדים באמצעות אפליקציות ומערכות איכון ברכב". הרשות הדגישה כי פרסמה את גילוי הדעת בעקבות שימוש רווח מצד מעסיקים בכלים טכנולוגיים שנועדו לפקח על עובדיהם, כגון באמצעות מערכות איכון המותקנות ברכבי המעסיק וכן יישומונים שונים המאפשרים מעקב אחר מיקום העובדים באמצעות טכנולוגיית GPS.

הרשות מדגישה כי מנתוני מיקום, כשלעצמם, או בשילוב עם מידע ממקורות נוספים, ניתן להסיק מידע רגיש על אישיותו של אדם, צנעת אישותו, מצבו הכלכלי ומידע אישי נוסף. לפי הרשות למעסיק אינטרס לגיטימי לפקח אחר שעות העבודה בפועל של העובדים ולשם כך נתונה לו הפררוגטיבה הניהולית לקבוע את מתכונת הפיקוח. הפסיקה אף הכירה בצורך של מעסיק, בתפקידים המתאפיינים בניידות גבוהה, כגון סוכן מכירות נייד, לפקח אחר שעות העבודה של העובד גם באמצעים טכנולוגיים.

גילוי הדעת קובע כי מעסיק המבקש להשתמש במערכת האוספת נתוני מיקום של עובדים, נדרש לקיים לגביה את חוק הגנת הפרטיות ולעמוד בדרישת המידתיות, כך שהשימוש במערכת ייעשה רק לאחר בחינה מעמיקה של היחס הראוי בין התועלת שתצמח מכך, לבין הנזק והפגיעה בזכות העובד לפרטיות במהלך העבודה. השימוש במערכת מסוג זה ייעשה רק בהעדר חלופה אחרת, שאינה אוספת נתוני מיקום, ושבכוחה להגשים את תכלית איסוף הנתונים.

גם במקרים בהם עשויה להיות תכלית לגיטימית לאיסוף נתוני המיקום של עובד, יהיה על המעסיק להידרש הן לשאלת טווח השעות בהן נאספים נתוני המיקום, הן לשאלת השימוש במידע ומורשי הגישה אליו, ולנמק את החלטתו תוך התייחסות לאפשרות השימוש בחלופות פוגעניות פחות.

גילוי הדעת מציין עוד כי ככלל, יהיה קשה להצביע על אינטרס של המעסיק שבכוחו להצדיק איסוף רציף של נתוני מיקום, ככל שמדובר בעובד שעיקר עבודתו בפעילות משרדית רגילה. בדומה לכך, יהיה קשה להצביע על הצדקה לאיסוף נתוני מיקום של רכבי המעסיק המותרים בשימוש פרטי, כאשר האיסוף נעשה מעבר לשעות העבודה.