הסניגוריה הציבורית פרסמה את דוח פעילותה לשנת 2021, שכולל פרק ממוקד בהליך הפלילי והזכות לפרטיות בעידן הטלפונים החכמים.
הדו"ח מפרט את עמדותיה של הסניגוריה הציבורית לפיהן יש לבטל את הסעיף המתיר לבצע חיפוש בחומר מחשב בהתבסס על הסכמת הנחקר; יש לבדוק את ההסדרה החקיקתית, השימוש והפגיעה בחשודים ונאשמים כתוצאה משימוש בתוכנות רוגלה ותוכנות מעקב אחרות כמו "עין הנץ"; החיסיון מפני הפללה עצמית מגן על זכותו של נחקר שלא לשתף עם רשויות החקירה את הסיסמא, טביעת האצבע או לאפשר זיהוי פנים ותפיסת מכשיר על ידי המשטרה צריכה להיעשות אך ורק במקרים בהם ישנה כוונה לערוך חיפוש במכשיר.
בנוסף, הסניגוריה הציבורית מתייחסת בדו"ח לפסק דינו של בית המשפט העליון בשני דיונים נוספים שאוחדו - דנ"פ 1062/21 אוריך נ' מדינת ישראל ואח' ודנ"פ 4072/21 שמעון נ' מדינת ישראל, אליו הצטרפה במעמד ידידת בית המשפט. במסגרת פסק הדין, קבע בית המשפט שעוצמת הפגיעה בפרטיות כתוצאה מביצוע חיפוש בחומר מחשב גבוהה "לאין שיעור בהשוואה לחיפוש 'המסורתי' בחצרו או בכליו של אדם", ועל כן יש לקיים את הדיון בבקשות לצווי חיפוש תחת "פיקוח שיפוטי הדוק". כמו כן, קיבל בית המשפט את עמדת הסניגוריה הציבורית לפיה ביצוע חיפוש בלתי חוקי במחשב או בטלפון יכולים להוביל לדחיית בקשות צו חיפוש או קבילות הראיות.
הפרק הממוקד נכתב בין היתר לאור נתוני המדינה, לפיהם בשנת 2019 הוציאה המשטרה כ-24,000 צווי חיפוש בחומר מחשב, כולל בטלפונים ניידים, לצד חיפושים רבים נוספים ללא צו שהתבססו על הסכמת הנחקרים.