ועדת ההיגוי של בנק ישראל להנפקה אפשרית של שקל דיגיטלי פרסמה את ממצאי הניסוי הטכנולוגי הראשון שערך בנק ישראל במסגרת פרוייקט "השקל הדיגיטלי" – מטבע מדינתי (Central Bank Digital Currency – CBDC) מבוסס אית'ריום. הניסוי נערך בחלקו בתנאי מעבדה, ובחלקו תוך שימוש בכסף "אמיתי" ובהשתתפות גופים פיננסיים, בתי עסק וצרכנים שונים.

בשלב הראשון של הניסוי הוקמה תשתית ניסיונית על גבי בלוקצ'יין של את'ריום, ופותח ארנק ייעודי שאיפשר ביצוע הליך KYC (הכרת הלקוח) בהסתמך על מאגר זהויות מרכזי. הדמיה זו, כך לפי בנק ישראל, חידדה את הצורך ביצירת תשתית נוחה ויעילה לביצוע הזדהות על מנת שהגופים המתווכים יוכלו להנגיש את שירותי השקל הדיגיטלי ללקוחות תוך עמידה בדרישות החוק.

בשלב השני של הניסוי נבחנה היכולת לאפשר תשלום במטבע דיגיטלי תוך שמירה על פרטיות (אם כי באופן מוגבל). בניגוד למזומן, שהשימוש בו אנונימי לחלוטין ואינו נושא עמו פרטים על זהות המשלם או המקבל ועל אופי העסקה, התשלום באמצעי תשלום דיגיטליים כדוגמת כרטיסי חיוב או אפליקציות תשלום, מספק לגופים הפיננסיים שמתפעלים אותם מידע מלא על אודות העסקה וזהות הצדדים לה. בהמשך לכך ובהתאם למגמה הרווחת בעולם, וועדת ההיגוי זיהתה את הצורך לשמור על רמה מסוימת של פרטיות בעת השימוש באמצעי תשלום דיגיטליים כאחת המוטיבציות המרכזיות שלה. לצורך כך הוקמה תשתית המבוססת על טכנולוגיית "הוכחה באפס ידיעה" (Zero knowledge proof) – המאפשרת אימות של זהות הצדדים ללא מסירת מידע על זהותם – ובוצעה הדמיה של פעולות תשלום של מספר לקוחות קצה. הניסוי הראה כי ניתן ליישם מדיניות על פיה לכל לקוח ברשת השקל הדיגיטלי יוקצה תקציב תקופתי של שקלים דיגיטליים "פרטיים", איתם יוכל הלקוח לשלם מבלי שיישמר כל תיעוד של פעולת התשלום.

ועדת ההיגוי ציינה כי התשתית שהוקמה לצורך הניסוי תוכל לשמש את בנק ישראל לבחינה של יישומים נוספים בעתיד, והבהירה כי שאלות מדיניות רבות, דוגמת היקף תקציב הפרטיות שנכון להקצות לכל ארנק פרטי או עסקי, עדיין מצריכות בחינה ודיון.