הרשות להגנה הפרטיות פרסמה להערות הציבור טיוטה של גילוי דעת בנושא איסוף נתוני מיקום של עובדים באמצעות אפליקציות ייעודיות ומערכות איכון ברכב. גילוי הדעת פורסם כתגובה לעליה המשמעותית בשימוש בכלים טכנולוגיים למעקב אחר עובדים אשר מבצעים עבודתם מרחוק.

לפי הרשות להגנת הפרטיות, הפרקטיקה של מעקב אחר עובדים נפוצה בעיקר במגזרים שבהם יש קושי מובנה לפקח על שעות העבודה והמיקום של העובדים בשל טיב תפקידם ואופי עבודתם (שלרוב לא מתבצעת בחצרי המעסיק), דוגמת נהגים, משלוחנים וסוכני מכירות. באופן טבעי, המעקב אחר עובדים הפך רווח יותר בעקבות מגפת הקורונה.

לפי טיוטת גילוי הדעת, שמבוססת על פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין איסקוב, מעסיק המעוניין להשתמש באפליקציות או במערכות איכון לשם איסוף נתונים על אודות עובדיו, נדרש לעשות זאת אך ורק לתכלית לגיטימית וחיונית למקום העבודה, העומדת בדרישת המידתיות. בנוסף, המעסיק נדרש לבחון האם סוג העבודה וטיב התפקיד של העובד מצדיקים את המעקב אחר נתוני מיקומו. כך, למשל, יהיה קשה יותר להצדיק מעקב אחר נתוני מיקומו של עובד שעיקר עבודתו בפעילות משרדית רגילה.

ככל שקיימת תכלית לגיטימית למעקב, העומדת בדרישת המידתיות, על המעסיק לפעול לפי העקרונות הבאים:

1. אין לעשות במידע שימוש החורג מן המטרה הראשונית לשמה נאסף.
2. יש ליידע את העובדים טרם תחילת איסוף המידע, לגבי מטרות השימוש במידע, טווח השעות בהן מופעלת מערכת האיסוף, משך שמירת המידע, אילו בעלי תפקידים יהיו מורשים לצפות במידע ועוד.
3. יש לקבל את הסכמתו הספציפית והמפורשת של העובד לאיסוף המידע.
4. יש להימנע מאיסוף נתוני מיקום של עובד מחוץ לשעות העבודה.
5. איסוף המידע ועיבודו צריכים להתבצע בהתאם להוראות תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת המידע), התשע"ז-2017.

לקריאת גילוי הדעת של הרשות להגנת הפרטיות לחצו כאן.