הרשות להגנת הפרטיות הביעה הסתייגותה משימוש המשטרה במצלמות לזיהוי פנים, במסמך מפורט שמסרה בתגובה לתזכיר החוק לתיקון פקודת המשטרה (מערכות צילום מיוחדות), התשפ"א-2021, שפורסם להערות הציבור בתחילת החודש שעבר.

בתגובת הרשות נאמר כי מעקב ותיעוד קבועים ושיטתיים אחר תנועת התושבים לא רק פותחים פתח לניצול לרעה של מידע רגיש, אלא גם גורמים לציבור תחושה שהוא נתון למעקב – גם אם בפועל המצלמות המיוחדות לא מכסות את כל שטחי הארץ – ובכך פוגעים ביכולת התושבים לממש את אישיותם ואת זכויות האזרח שלהם. חשש זה מתגבר לאור העובדה שהתזכיר מאפשר למשטרה, באופן חסר תקדים, לקבל נתוני מיקום אודות כל אדם שנקלט במצלמות המיוחדות, ללא קשר לשאלה אם היה חשוד במועד הצילום. הרשות הדגישה כי מדובר בפעולה פוגענית וחריגה שיש לבצעה בחרדת קודש ובמידה המינימאלית הנדרשת, וכי היא סבורה שהמגבלות שתזכיר החוק קובע אינן מספקות. אחד הקשיים המרכזיים בתזכיר, עליהם מצביעה הרשות, הוא העובדה כי מטרות השימוש במידע שנאסף מהמצלמות רחבות בהרבה ממטרות הצבת המצלמות, באופן שמרוקן מתוכן את המגבלות המוטלות על התקנת המצלמות.

גם מערך הסייבר הלאומי הביע עמדה דומה בנוגע לשימוש בטכנולוגיות לזיהוי פנים (אם כי לא באופן בידי המשטרה באופן ספציפי), במסמך עקרונות למדיניות אותו פרסם לאחרונה. מערך הסייבר הדגיש כי השימוש בזיהוי פנים במרחב הציבורי כרוך בסיכונים מהותיים, שבעיקרם פגיעה בפרטיות ותחושת מעקב, שימוש לרעה במידע, והטרדת חפים מפשע בשל שגיאות וכשלים. המערך קרא לקיים אסדרה כוללת של הנושא, תוך התמקדות במספר עקרונות מנחים, ביניהם: צמידות המטרה; מידתיות; בקרה ופיקוח; צמצום המידע ושקיפות.