הסמכת השב"כ למעקב אחר אזרחים לצורך סיוע בחקירות אפידמיולוגיות, במתכונתה הנוכחית, תחדל עד לאמצע חודש מארס 2021. לאחר מועד זה, חובה על הממשלה לגבש קריטריונים הדוקים כך שיושם "קץ לפרקטיקה לפיה ההסתייעות בשב"כ נעשית באופן גורף וללא התאמה למערך הבדיקות והחיסונים, לנתוני התחלואה ולכלים הנוספים הנתונים לממשלה לצורך התמודדות עם הנגיף". בכל מקרה החל מאמצע מארס 2021, מוגבלת "אפשרותה של הממשלה להסמכת השב"כ רק לאותם מקרים שבהם החולה המאומת אינו משתף פעולה בחקירה האפידמיולוגית, או שלא מסר כלל דיווח על מגעים". כך פסק היום בית המשפט העליון ברוב דעות של ששה שופטים בעתירות של האגודה לזכויות האזרח, עדאלה, רופאים לזכויות אדם ופרטיות ישראל נגד המשך איכוני השב"כ.

בית המשפט סירב לפסוק כי חוק הסמכת השב"כ אינו חוקתי, אך קבע כי על הממשלה להפעיל את שיקול דעתה המינהלי לצמצום היקף ואופן השימוש במעקבי השב"כ כך שתצומצם הפגיעה בפרטיות, וכי מוטלת על הממשלה מגבלה להשתמש במעקבי שב"כ רק למקרים של העדר שיתוף פעולה של החולה המאומת. השופט נעם סולברג, בדעת מיעוט, סירב להורות על הגבלת סמכותה של הממשלה כאמור.

כזכור, בנובמבר 2020 בג"ץ הוציא צו על תנאי המורה למדינה מדוע איכוני השב"כ לא יוגבלו רק למקרים שבהם חולה מאומת אינו משתף פעולה בחקירה אפידמיולוגית או שלא מסר כלל מידע על מגעים. לאחר מכן, בינואר, הרחיב בג"ץ את הדיון להרכב של שבעה שופטים, שנתפס כאיתות על כוונתו להתערב במעקבי השב"כ.

בסיום פסק דינה, מציינת נשיאת העליון כי "אם בתחילת הדרך הצדיקה הממשלה את הפגיעה הקשה בזכויות יסוד בסכנה החמורה והמידית אשר נשקפה לציבור מהתפשטות נגיף הקורונה, הרי שכעת נדמה כי מתממש החשש שהובע בתחילת הדרך לפיו "עם חלוף הזמן עלול הזמני להפוך לקבוע" ... נוכח חלוף הזמן, ונוכח ההכרה כי החיים לצד הנגיף דורשים את "נרמולו" של מצב החירום, יש לחתור ללא לאות ולעשות כל שנדרש כדי להפסיק (ולמצער לצמצם למינימום הכרחי בלבד) את הצורך להסתייע בגוף הביטחון המסכל של המדינה בתחומים שאינם בליבת עיסוקו" [בג"ץ 6732/20].