ארה"ב: גוברים המאמצים לצמצום החסינות לשירותים מקוונים

אולי יעניין אותך גם

מספר חודשים לאחר שהנשיא טראמפ פרסם את הצו הנשיאותי לצמצום החסינות המשפטית שהדין האמריקאי מעניק למפעילי שירותים מקוונים על תכנים שמשתמשים פרסמו, נשמעים קולות משלוש זרועות השלטון האמריקאי - המבצעת, המחוקקת והשופטת - המביעים כוונה לצמצם את החסינות.

במרכז הסוגיה עומד סעיף 230 לחוק הפדרלי על מהוגנות בתקשורת (Communications Decency Act). הסעיף, שנחקק בקונגרס בשנת 1996, קובע כי למעט סייגים מצומצמים, לא יראו ספק של שירותי מחשב אינטראקטיביים, כגון טוויטר, פייסבוק ויו-טיוב, כמפרסם של תוכן שמקורו בגולשים. כתוצאה מכך, לא ניתן להטיל אחריות משפטית על פלטפורמות ברשת (קטנות כגדולות) בשל תכנים שמקורם בגולשים, לא ניתן לחייב אותן לסנן תכנים וכל הסרת תכנים שהן מבצעות – חסינה מפני ביקורת שיפוטית. הסעיף נחשב לאחד מאבני היסוד של דיני האינטרנט בארה"ב, שתרם משמעותית לפריחת האינטרנט, לתעסוקה, לשגשוג עסקים קטנים, ליעילות השוק ולחופש הביטוי בארצות הברית.

הרשות המבצעת. יו"ר נציבות התקשורת הפדרלית בארה"ב (Federal Communications Commission) פרסם אתמול הצהרה שלפיה הוא יפעל להתקין תקנות לצמצום החסינות שמקנה הסעיף לרשתות חברתיות. לדבריו, היועץ המשפטי של הנציבות חיווה דעתו כי תקנות כאלה הן בסמכות הנציבות. יו"ר הנציבות ציין כי בעוד שלרשתות חברתיות עומדת הזכות החוקתית לחופש הביטוי, אין להן זכות חוקתית לחסינות רחבה יותר מזו שניתנת לערוצי תקשורת מסורתיים - עיתונים וטלוויזיה.

הרשות המחוקקת. מאז שפרסם הנשיא טראמפ את הצו הנשיאותי, מנסה הקונגרס לקדם מספר מהלכי חקיקה שנועדו כולם לצמצם את החסינות שמעניק סעיף 230 לחוק הפדרלי על מהוגנות בתקשורת. הצעת חוק אחת הוגשה לפני כמה חודשים בתמיכת שתי המפלגות ומציעה לייסד נוהל "הודעה והסרה" לגבי תוכן לא חוקי שמשתמשים מפרסמים אצל מפעילי פלטפורמות ותוכן שמפר את מדיניות השימוש של הפלטפורמות. הצעת חוק אחרת מטעם הרפובליקנים מציעה להגביל את החסינות כך שתחול רק כאשר החלטות מפעיל הפלטפורמה לאפשר פרסום תוכן או להסיר תוכן שפורסם, התקבלו בסבירות.

הרשות השופטת. לפני מספר ימים פרסם בית המשפט העליון הפדרלי בארה"ב דעת יחיד של אחד השופטים השמרנים, שלפיה כאשר תגיע לפתחי בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור מתאימה, על בית המשפט העליון לשקול מחדש את הפרשנות המרחיבה שקבעו מרבית בתי המשפט בארה"ב, שהרחיבה משמעותית את היקף החסינות שניתנת למפעילי שירותים מקוונים. דעת היחיד מבקרת את הערכאות הנמוכות שמפרשות את הסעיף באופן נרחב מטעמי מדיניות ותכלית, במקום להעדיף פרשנות לשונית צרה של הסעיף.