לבטל את החוק החדש להסמכת השב"כ לסייע במאבק בקורונה מפני אינו עומד במבחני פיסקת ההגבלה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולנוכח העובדה שהוא מסמיך את הממשלה לבצע פעולות הפוגעות באופן לא מידתי וקיצוני בזכויות אדם בסיסיות של אזרחי ותושבי ישראל. כך דורשת עתירה שהגישו הבוקר עוה"ד שחר בן מאיר ויצחק אבירם לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ 5261/20 בן-מאיר ואח' נ' הכנסת ואח'). בן-מאיר הוא מי שבעתירתו קבע בג"ץ ב-26.4.2020 שאי אפשר להמשיך בהסמכת השב"כ בלא לעגן אותה בחקיקה ראשית של הכנסת.

עתירת בן-מאיר/אבירם מצטרפת לעתירת האגודה לזכויות האזרח, שכבר תלויה ועומדת בפני בית המשפט.

לדברי העותרים, הכלים והסמכויות המיוחדות שניתנו לשב"כ כדי להילחם בטרור ובחתרנות, הפכו לאמצעי הכמעט יחיד שמפעילה הממשלה במאבק בקורונה. לטענתו, חוק הסמכת השב"כ פוגע בזכות היסוד החוקתית לפרטיות נוכח המעקב אחר כל אזרחי המדינה ותושביה. בנוסף חוק ההסמכה פוגע בחופש התנועה (בשל הכנסת אנשים לבידוד), חופש העיסוק ואף בזכות להגנה על הקניין – כל אלה זכויות חוקתיות הנפגעות לדברי העתירה בשל הכנסת אנשים לבידוד. העתירה טוענת כי "מתחייב קיומו של הליך הוגן כאשר נכפית על אדם, דרך כפיה מינהלית, כניסה לבידוד, שהיא בגדר הגבלת החירות שלו" באמצעות הודעת סמס ובלא מעורבות גורם אנושי.

לדברי העותרים, כלי השב"כ דרוש מבחינת מקצועית רפואית והוא בא על חשבון פתרונות נכונים יותר מבחינת בריאות הציבור. הכלי אינו יעיל והשימוש בו נעשה כמעט ללא הבחנה עם פגמים ביכולת הזיהוי. השימוש בכלי גורם עקב כך להכנסת עשרות אלפי אנשים לבידוד סתם. התוצאה היא חוסר אמון של הציבור בשימוש בכלי, עד כדי הימנעות של אנשים מלקחת את המכשיר הנייד כאשר הם נמצאים במרחב הציבורי. מערכת ההשגות על הקביעה בדבר כניסה לבידוד כמעט ואינה עובדת, בוודאי שאינה עובדת ביחס הנדרש מול הפגיעה המשמעותי בזכויות יסוד חוקתיות. השימוש בכלי עצמו גורם בפועל לפגיעה בשלל זכויות יסוד חוקתיות, ובראש ובראשונה בזכות לפרטיות. הוא מונע מציאת פתרון יעיל יותר ונכון יותר ומדויק יותר ע"י הפעלת המערכות שהיו אמורות להיות אמונות על כך במשרד הבריאות וכך גם פוגע כנראה, בעצירת המגיפה. לאור זאת, לדבריהם, חוק הסמכת השב"כ אינו עומד במבחני המידתיות שרק בהתקיימם ניתן לפגוע בזכות יסוד חוקתית.