האגודה לזכויות האזרח עתרה ביום שישי, 10.7.2020, לבית המשפט הגבוה לצדק נגד הסמכת השב"כ בחוק לסייע למשרד הבריאות במאבק בקורונה באמצעות מסירת מידע על אנשים שבאו במגע קרוב עם חולים. העתירה מכוונת לא רק נגד החוק המסמיך את השב"כ, שהתקבל ב- 1.7 בכנסת, אלא גם נגד מאגר המידע העצום שהשב"כ הקים, הכולל נתוני תקשורת ונתונים אחרים על אודות כל תושבי ישראל. מאגר זה הוא המקור לנתונים שמוסר השב"כ למשרד הבריאות.
מאגר המידע הוקם מכוחו של סעיף 11 לחוק שירות הבטחון הכללי מ-2002. הסעיף קובע כי "ראש הממשלה רשאי לקבוע בכללים כי סוגי מידע המצויים במאגרי מידע של בעל רישיון, שיפורטו בכללים, דרושים לשירות לצורכי מילוי תפקידיו לפי חוק זה, וכי על בעל הרישיון להעביר מידע מסוגים אלה לידי השירות". מכוח הסעיף הזה - וככל הנראה גם מכוח סעיף 13ב. בחוק התקשורת בזק ושידורים המסמיך את ראש הממשלה להורות לבעל רישיון תקשורת להתקין מתקן בשירות כוחות הבטחון, בהסתמך על כך הקים השב"כ מאגר מידע עצום. היקפו מתואר בתחקיר שפרסמו העתונאים רונן ברגמן ועידו שברצטוך בידיעות אחרונות ב- 27.3.2020. עתירת האגודה לזכויות האזרח היום מכוונת במישרין נגד הכלי.
עורכי הדין דן יקיר (היועמ"ש של האגודה) וגיל גן מור כותבים בעתירה כי מכוח סעיף 11 לחוק השב"כ נוצרה"'מפלצת' מעקבים, מאגר ענק וסודי שבו נשמרים נתוני תקשורת בהיקף רחב על כל אזרחי ותושבי המדינה – נתונים שניתן להפיק מהם מידע פרטי ואישי ביותר בתוך דקות על כל אחד ואחת מאתנו – לא רק איפה אנו עכשיו, אלא איפה היינו בעבר בכל רגע נתון, ליד מי, עם מי היינו במגע קרוב או החלפנו תכתובות או שיחות טלפון. זהו מאגר שמצוי בעלטה גמורה ומתנהל הרחק מחוץ לעין הציבורית, ואף גוף אזרחי אינו מפקח על יכולות אלו". לטענתם סעיף 11 לחוק השב"כ "מצוי באזור הדמדומים החוקתי" ולכל הפחות לא ניתן להשתמש בו למעקב אחר חולים: "ספק אם סמכות זו חוקתית גם שהיא מיועדת לצורכי ביטחון. שימוש ביכולות אלו למעקב אחר אזרחים תמימים בהקשר אזרחי לחלוטין מחייב אחת משתי מסקנות: הראשונה – שלא ניתן לעשות שימוש בכלי השב"כ למטרות אזרחיות, בשל אופי הכלים המיוחדים שניתנו לו לצרכי הגנה על הביטחון הלאומי בלבד, ושחל איסור מוחלט על זליגת השימוש בהם למטרות אזרחיות. לחלופין – שניתן להשתמש בשב"כ למטרות אזרחיות, אבל אז יש לקבוע שסמכויות המעקב שלו מכוח סעיף 11 לא חוקתיות, בשל שינוי התכלית שלשמן הוענקו לו מלכתחילה".
בנוסף טוענת העתירה נגד חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (צווי סגירה מנהליים) (הוראת שעה), התש"ף–2020 שהכנסת אישרה בקריאה שלישית ב-1.7. "הנזק משימוש באמצעים של השב"כ לצורך אזרחי הוא נזק ארוך טווח של פגיעה בזכות לפרטיות ובצנעת הפרט ובזכות לחירות, וכן נרמול והתרגלות למעקבים המוניים באמצעים טכנולוגיים חריגים למטרות שונות ומשונות. מדובר בשד שיצא מהבקבוק, ובעתיד לא ניתן יהיה להחזירו", מזהירים העותרים. ברגע שנשבר העיקרון המנחה, שלפיו השב"כ אינו מפעיל את כליו בתחומים האזרחיים - הדרך להפוך לחברת מעקבים מתקצרת. הלא נורמלי יהפוך לנורמלי", הם כותבים ומציינים שישנם אמצעים מדויקים יותר הלתחקות אחר נתיבי הדבקה של חולים, שאינם פוגעים בפרטיות, כמו יישומוני מגעים. מסקנתם היא שבשקלול הכולל הנזק של החוק עולה על התועלת שבו.
law.co.il מעיר שבעקבות התנגדות השב"כ להמשך השימוש בכלי החליטה הממשלה ב-8.6 לחדול מהשימוש בו, והוא חודש במהירות לנוכח הגל השני של הקורונה. בישיבת הממשלה קרא ראש השב"כ לפתח חלופות אזרחיות והבטיח שארגונו יסייע בכך. יש להניח (וזו הנחה ולא ידיעה) שהשב"כ לא התנגד להמשך השימוש בכלי רק מטעמים ערכיים-עקרוניים, אלא גם מחשש שהשימוש בו יוביל לחשיפת יכולות ולטענות משפטיות נגדו.