משרד הבריאות מתכוון להשתמש במידע המתקבל מהשב"כ למטרות רחבות מהקבוע בתקנות שהסמיכו את השב"כ לסייע למשרד הבריאות באיתור נתיב התנועה של חולי קורונה והאנשים שבאו עימם במגע. כך עולה מנוהל של משרד הבריאות שצורף לתשובת המדינה לעתירת עו"ד שחר בן מאיר המבקשת להורות על ביטול התקנות.
תקנות שעת חירום (הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש) כוללות הגדרה מדויקת כביכול של מטרות הסיוע שיגיש השב"כ למשרד הבריאות – (1) "זיהוי נתוני מיקום ונתיב תנועת החולה", ו- (2) "זיהוי אנשים שבאו במגע קרוב עמו". זהו.
לעומת זאת נוהל משרד הבריאות אומר שהפניה לשב"כ תעשה למטרה שלישית שאינה נזכרת במפורש בתקנות - איתור מקור החשיפה האפשרי של החולה מול חולים ידועים לשם זיהוי מקור ההדבקה (סעיף 4.1.3 לנוהל). זו מטרה עצמאית וחדשה. אם זיהוי נתיב התנועה של חולה אחד מצטלב עם נתיב התנועה של חולה אחר שאוכן, ממילא אין צורך במטרה עצמאית כזו. היא נכנסת למטרות שבנוהל המשקפות את התקנות. אבל היות שווירוס הקורונה שורד על משטחים שונים עד כתשעה ימים לאחר שהגיע אליהם מחולה, המטרה העצמאית של איתור מקור החשיפה מאפשרת לכאורה למשרד הבריאות לפנות לשב"כ בדרישות שמשמען בדיקה מי היה בתא שטח שבו עבר חולה קורונה במשך ימים ארוכים לפני כן. אם אמנם כך, הנוהל מאפשר לעקוב הלכה למעשה אחרי אינספור אזרחים.
לפי התקנות נאסר על רשויות המדינה להשתמש במידע המתקבל מהשב"כ או בחלק ממנו לכל תכלית אחרת מזו הקבועה בהן, "ובכלל זה הליך משפטי או חקירתי". התקנות אף משיתות עונש מאסר בן שלוש שנים על מי שעושה זאת. עם זה, הנוהל החייב לפי התקנות באישור היועץ המשפטי לממשלה (סעיף 6 לתקנות) חורג מהוראות אלה.
law.co.il מעיר שכשמדברים במדרון חלק ובהתרבות השימושים באמצעי ריגול אחר אזרחי המדינה למטרות הולכות ומתרחבות – ככה זה מתחיל: איתור מקור החשיפה אולי חשוב כשלעצמו, אבל משמעותו הפוטנציאלית כה רחבה עד שלא נמנה במפורש אפילו בתקנות לשעת חירום והוא מסתתר בנוהל פנימי.