לוועדת הבחירות המרכזית אין סמכות למנוע מהליכוד את השימוש באפליקציית "אלקטור" - כך קבע היום שופט בית המשפט העליון ניל הנדל, המשמש כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית. עם זאת, השופט הנדל ציין כי בכוונתו לשקול הקמת ועדה ציבורית לאחר הבחירות, לשם בחינת מכלול הסוגיות המתעוררת בנקודת המפגש שבין פרטיות וטכנולוגיה בדיני בחירות. הנדל הדגיש כי מדובר בשאלה המחייבת הבנה מעמיקה בפרטים טכנולוגיים לצד בחינה נורמטיבית מחודשת של הסדרים שונים בחוק הבחירות, והתאמתם לימינו אנו, וציין כי יתכן שראוי לשנות את הדין הקיים.
העתירה, שנדחתה כאמור, הוגשה על-ידי עורכי הדין שחר בן-מאיר ויצחק אבירם, למתן צו מניעה לפי סעיף 17ב לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959, המופנה כלפי השימוש באפליקציית "אלקטור" על-ידי רשימות הליכוד וש"ס במסגרת מסע הבחירות שלהן. העותרים סברו כי השימוש באפליקציה בתקופת הבחירות מנוגד לדין, בין היתר משום שהוא מפר את חוק הגנת הפרטיות. הליכוד, וחברת אלקטור תוכנה בע"מ, שפיתחה ומתפעלת את האפליקציה, טענו כי אין פסול בשימוש באפליקציה, וזאת על-אף פרצת האבטחה שנתגלתה בה ושהובילה לדליפת פנקס הבוחרים. ש"ס מאידך טענה כי כלל אינה משתמשת באפליקציה.
השופט הנדל קבע כי סמכות יו"ר ועדת הבחירות המרכזית להוציא את הסעד המבוקש בעתירה – צו מניעה – קבועה בסעיף 17ב לחוק דרכי תעמולה, כאשר הסעיף קובע רשימה מוגדרת של דברי חקיקה שביחס אליהם ניתן להוציא צו מניעה. הנדל הדגיש כי בשנת 2017 קבע ביהמ"ש העליון, בהרכב מורחב, כי אין ליו"ר ועדת הבחירות סמכות להוציא צווי מניעה שלא מכוח דברי החקיקה המנויים במפורש בסעיף 17ב לחוק.
הנדל ציין כי העתירה מבהירה כי היא עוסקת בפגיעה בפרטיות של האזרחים המופיעים במאגר, בגישה שיש לגורמים שונים למידע האישי שלהם, ובטענות בדבר פרצות האבטחה המצויות באפליקציה. אלה סוגיות חשובות ואף חשובות מאוד. עם זאת, דברי החקיקה שהפרו לכאורה המפלגות מצויים בחוק הגנת הפרטיות או בתקנות מכוחו. דברי חקיקה אלה אינם מנויים בדברי החקיקה שנקבעו ושפורטו בסעיף 17ב לחוק דרכי תעמולה, ולכן אין ליו"ר ועדת הבחירות סמכות להוציא צווים למניעת הפרתם.
יו"ר ועדת הבחירות ציין עוד כי דחיית העתירה אינה מסכלת את התכלית הראויה למניעת הפרה של הוראות חוק הגנת הפרטיות (לרבות בהקשר של בחירות), שכן ישנה רשות האמונה על אכיפת דינים אלה – הרשות להגנת הפרטיות (שצורפה כמשיבה לעתירה). העותרים עצמם מכירים בסמכות הרשות ותכלית העתירה היא לגרום לרשות לבצע את תפקידה או לעקוף את הרשות באמצעות מתן צו מניעה לפי חוק דרכי תעמולה. השופט הנדל אף ציין כי העותרים אף לא מיצו הליכים קודם להגשת העתירה ולא פנו אל הרשות להגנת הפרטיות חרף הכרתם בכך שהסמכות למנוע הפרה של דיני הגנת הפרטיות מצויה לפתחה.
השופט הנדל ציין עוד כי הסוגיות מעוררות מחשבה בדבר התאמת הדין למציאות הטכנולוגית. חוק הבחירות נחקק בשנת 1969, ומאז נכתבו אפליקציות ושורות קוד רבות, גם בקשר עם מערכת הבחירות. הטכנולוגיה שינתה את פני הבחירות, במובנים ישירים ועקיפים, גלויים וסמויים. לצד הטכנולוגיה – במקביל ובאופן שלוב – השתנו גם התפיסות לגבי מושגים הקשורים לפרטיות וחשאיות. אין לגזור בהכרח גזירה שווה בין נתונים המופיעים על גבי דף ונייר, שיש לצלמם ולהעבירם באופן פיזי, ובין נתונים שניתן לשלוח לכל קצווי תבל בלחיצת כפתור [לעיון בהחלטה: תב"כ 14/23 בן-מאיר ואח' נ' הליכוד – תנועה לאומית ליברלית ואח'].