בית משפט פדרלי לערעורים באטלנטה שבמדינת ג'ורג'יה בארה"ב פסק כי החוק הפדרלי על הגנת צרכני טלפון (Federal Telephone Consumer Protection Act), האוסר על השימוש במערכת אוטומטית להעברת מסרים (בשיחה או בהודעה) ללא הסכמה מראש של הנמען, חל רק כאשר המערכת בוחרת באופן אקראי את מספרי הטלפון אליהם יועבר המסר ללא מעורבות אדם. האיסור שבחוק לא חל כאשר המערכת האוטומטית מתקשרת למספרי טלפון השמורים ברשימה שהוכנה מראש.
בית המשפט הסביר כי כאשר הקונגרס חוקק את החוק לראשונה, תכליתו הייתה למגר את תופעת הטלמרקטינג שהייתה נפוצה באותה התקופה, אז החיוג נעשה למספרים שנבחרו באופן אקראי. לאחר מכן, רק בשנת 2003 ניתנה פרשנות רחבה יותר לחוק על ידי נציבות התקשורת הפדרלית (Federal Communications Commission), לפיה האיסור יחול גם על שימוש במספרי טלפון מתוך מאגר. הפרשנות הרחבה של הנציבות נקבעה אז משום שחברות רבות באותה תקופה עברו לשימוש במודל של חיוג ללקוחות פוטנציאלים שנבחרים מתוך רשימה.
בית המשפט באטלנטה דחה את הפרשנות הרחבה של הנציבות ואת הניסיון להרחיב את תחולת החוק מעבר לתכליתו המקורית.
law.co.il מעיר כי החלטת בית המשפט היא בעלת משמעות רבה משום שהיא עשויה לאפשר לחברות להעביר מסרים שיווקיים באמצעות הודעות טקסט לנמענים שמספרי הטלפון שלהם מצויים במאגרי החברות, מבלי לקבל מראש את הסכמת הנמענים. עם זה, הפסיקה מתנגשת עם פסיקה קיימת של בית המשפט לערעורים בחוף המערבי, התומכת בפרשנות הרחבה של נציבות התקשורת. התנגשות הערכאות עשויה להביא את בית המשפט העליון הפדרלי להכריע בנושא.