בית המשפט העליון של מדינת פנסילבניה, ארה"ב, פסק לאחרונה כי התיקון החמישי לחוקה האמריקאית, המעגן את זכותו של נאשם שלא למסור מידע העלול להפלילו (הזכות מפני הפללה עצמית), חל גם על מסירת סיסמאות מחשב. פסק הדין עסק בטענתו של מי שנחשד בצפייה בתכנים פדופיליים, כי לאור זכותו להימנע מפני הפללה עצמית לא ניתן לחייב אותו למסור לחוקרי המשטרה את הסיסמה למחשבו (בת 64 תווים).

פסק-הדין הפך את החלטת הערכאה הקודמת, אשר קבעה כי המקרה נופל תחת חריג המסקנה היחידה (the foregone conclusion exception), לפיו הזכות מפני הפללה עצמית לא תחול מקום בו קיימת ידיעה אודות קיום המידע המבוקש, מיקומו ותוכנו. בעוד שהערכאה דלמטה הקבילה את מסירת הסיסמה למסירת מפתח לדלת, בית המשפט העליון קבע כי אין מדובר במסירת חפץ ממשי, אלא בהצהרה של הנאשם אשר בהכרח קשורה למהותו כאדם וכי לא ניתן לחשוף את הסיסמאות של אדם מבלי לחשוף את תוכן מחשבתו.

בית המשפט מוסיף כי סיסמאות, מטבען, הן כה פרסונליות וייחודיות, וזאת על מנת להגשים את מטרתן - שמירת מידע המוגן על ידן מפני גילוי. בית המשפט קבע כי במקרה הנדון התביעה ביקשה את סיסמת הנאשם כאמצעי להשגת ראיות נגדו ומשכך ברור כי ביקשה גישה לתוכן דעתו של הנאשם, אשר היא הצהרתית מטבעה ועל כן מוגנת תחת התיקון החמישי. לעיון בפסק-הדין: Commonwealth of Pennsylvania v Davis. מקור: Ars Technica (מאת דן גודין).