בית המשפט לתביעות קטנות בטבריה קבע לאחרונה כי "מפרסם" השולח הודעות ספאם אינו זכאי לאנונימיות וכי נמען ההודעות רשאי לבקש מבית המשפט לחשוף את זהות המפרסם.
התובע, שמואל דהרי, הוא עו"ד במקצועו ומנוי של חברת הסלולר 'טלזר 019'. דהרי הגיש תביעת ספאם נגד גוף בשם "כושר פיננסים", ששלח לו מסרון פרסומי בנוגע להלוואה (ההודעה לא כללה פרטים מזהים). התובע ביקש לחייב את ספקית הסלולר למסור לו את פרטי השולח, כדי שיוכל לתבוע אותו. ספקית הסלולר טענה כי אסור לה לגלות את פרטי השולח ותמכה את עמדתה בהלכת רמי מור [רע"א 4447/07], לפיה לא קיימת בדין מסגרת הולמת למתן צו המחייב ספק אינטרנט לגלות את זהותו של גולש אנונימי וכי אין להמציא מסגרת כזו בחקיקה שיפוטית
הרשם מוהנד חליאלה קבע כי הרציונלים שבבסיס הלכת רמי מור אינם בעלי תוקף במקרה של הודעות ספאם. בעוד שבפרשת רמי מור התנהל הדיון במישור החוקתי של חופש הביטוי, הזכות לפרטיות והזכות להישאר אנונימי, הרי שלא ניתן לראות פרסום בעל מסר שיווקי באותה אספקלריה של "חופש הביטוי".
בית המשפט פסק כי ספק המציג את מרכולתו על דוכני השוק הווירטואלי מזמין במעשהו זה את קהל הנמענים לבוא אליו ולקשור עמו חוזה ומן הסתם – גם להכיר אותו ולהיוודע לזהותו. מכאן שחזקה עליו כי אינו מעוניין להישאר אנונימי זולת אם השימוש באנונימיות נועד להכשיל תביעות לפי חוק הספאם או תביעות בגין עוולת אחרות – וברי כי זהו שימוש לרעה ובחוסר תום לב בזכות לפרטיות. עוד נקבע כי ההוראות בהסכם הרישיון של טלזר, האוסרות עליה להעביר פרטי מנוי לצד ג', אינן מונעות מתן צו שיפוטי לגילוי פרטי המנוי, שכן הרישיון עצמו מכפיף עצמו להוראות הדין [ת"ק 16448-03-19 דהרי נ' כושר פיננסים].