לא ניתן להכריח נחקרים לפתוח את הסמארטפונים שלהם במסירת אמצעי הזיהוי הביומטריים שלהם - כך פסק בית משפט פדרלי מחוזי בקליפורניה. בית המשפט דחה בקשה לצו חיפוש במסגרת חקירה על סחיטה שנעשתה באמצעות פייסבוק, בה קורבן העבירה נסחט כי אם לא ישלם יפורסם צילום וידאו 'מביך' שלו. בית המשפט התבקש לצוות על אלה הנוכחים במקום שאליו נועד הצו, לפתוח את הטלפונים שלהם באמצעות זיהוי פנים, טביעת אצבע וקשתית העין.
בעוד בית המשפט מצא כי קיימת תשתית ראייתית מספקת כדי לקבל צו לחיפוש בנכס בו נמצאים האנשים, הוא קבע כי אין למשטרה סמכות לפתוח את הטלפונים שמצויים בו באמצעות אילוץ הנוכחים להשתמש באמצעי הזיהוי הביומטרי שלהם.
בית המשפט קבע עוד כי לממשלה אין סמכות, אפילו באמצעות בקשה לצו שיפוטי, להכריח חשודים להפליל את עצמם על ידי פתיחת המכשירים שלהם באמצעי זיהוי ביומטריים. בעבר, בתי משפט קבעו כי אמצעי זיהוי ביומטריים, בניגוד לסיסמאות של מכשירים, אינם בגדר "עדות" הנמסרת מפי חשוד העלול להפליל את עצמו. לכן נקבע בעבר כי לא חלה על אמצעי זיהוי ביומטריים של חשודים ההגנה מפני הפללה עצמית שמעניק התיקון החמישי לחוקה האמריקאית.
לעומת זאת, במקרה זה קבע בית המשפט כי "אם לא ניתן לחייב אדם לספק קוד גישה למכשיר משום שמדובר במסירת עדות, גם לא ניתן לחייב אדם לספק את האצבע, האגודל, הקשתית, פנים או כל תכונה ביומטרית אחרת כדי לפתוח את אותו מכשיר". בית המשפט הוסיף כי כפייה על אדם לפתוח מכשיר טלפון באמצעות טביעת האצבע שלו היא אינדיקציה לכך שהמכשיר והתוכן שבו שייכים לאדם, בשונה ממסירת טביעת אצבע של חשוד למשטרה בלבד. משכך, קבע בית המשפט כי הבקשה מפרה את הזכות מכוח התיקון החמישי לחוקה.
בית המשפט הסביר כי למרות הצורך המובן של רשויות החקירה לקבל גישה למכשיר שנתפס כחוק, יש דרכים אחרות, שלא "רומסות את התיקון החמישי" לחוקה, לקבלת גישה לנתונים רלוונטיים במקרה של סחיטה בפייסבוק. בית המשפט הציע למשל לבקש מפייסבוק גישה להודעות הפרטיות של המשתמשים שביצעו את הסחיטה. מקור: פורבס (מאת: תומס ברוסטר).