בית המשפט העליון (השופטים פוגלמן, ברק-ארז ושטיין) החמיר בעונשו של צעיר שכפה על קטינה לצלם יחסי מין ביניהם ולאחר מכן הפיץ את הסרטון שתיעד בין חבריו. 

הצעיר הורשע, לפי הודאתו, בעבירת סחיטה באיומים ובשלוש עבירות של הטרדה מינית על-ידי פרסום משפיל (סעיף 3(א)(5א), בצירוף סעיף 5(א) לחוק למניעת הטרדה מינית). ערעור המדינה כוון לקולת העונש, לאחר שבית המשפט המחוזי בירושלים גזר על הנאשם עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי של 4 חודשים ופיצוי בסך 12,000 ש"ח למתלוננת.

בפסק-דינו, הדגיש בית המשפט העליון כי זה המקרה הראשון בו הוא נדרש לדון בעונש הראוי לעבירה לפי "חוק הסרטונים". השופט עוזי פוגלמן, שכתב את פסק-הדין, הדגיש כי בשלב קביעת המתחם לא נתן ביהמ"ש המחוזי משקל הולם לעבירת ההטרדה המינית על-ידי פרסום משפיל, הראויה לענישה מחמירה לשם הרתעת הרבים. השופט פוגלמן ציין כי הפצתו של תיעוד מבזה או משפיל המתמקד במיניותו של אדם היא תופעה פסולה מכל וכל וכי ההכרה הציבורית בפסול הגלום בתופעה באה לידי ביטוי, בין היתר, בקביעת העבירה החדשה יחסית של הטרדה מינית על-ידי פרסום משפיל (חוק הסרטונים).

בית המשפט הדגיש כי חשיבות התיקון לחוק למניעת הטרדה מינית נעוצה בכך שהפצת פרסום משפיל אינה נתפסת רק כפגיעה בפרטיותו של מאן דהוא, אלא חמור מכך - כהטרדה מינית. חומרת התופעה מתחזקת בשל קלות ההפצה שמאפשרת הקדמה הטכנולוגית. על אף הכלים הקיימים המאפשרים הסרה של חומרים מהרשת, הרי שנוכח הקושי להתחקות אחר החומרים במרחב הווירטואלי ולמנוע את המשך הפצתם, הפגיעה עשויה להיות מתמשכת ולא להתמצות במקרה בודד ומגודר. לבסוף, קבע בית המשפט כי העונש שקבע ביהמ"ש המחוזי חורג לקולא במידה המצדיקה התערבות. הנאשם אמור להתייצב לריצוי תחילת עונשו במהלך חודש דצמבר [ע"פ 5090/18 מדינת ישראל נ' פלוני (18.11.2018)].