רשויות חקירה ותביעה בארצות-הברית המבקשות להשתמש בנתוני מיקום סלולרי של חשוד או נאשם נדרשות להצטייד מראש בצו שיפוטי ולהוכיח חשד סביר לביצוע עבירה - כך פסק בית המשפט העליון הפדרלי בוושינגטון ברוב דחוק של חמישה שופטים נגד ארבעה.
פסק הדין ניתן בעתירה של נאשם, טימות'י קרפנטר, שהורשע בשנת 2015 בבית משפט מחוזי במישיגן במספר עבירות פדרליות, ובהן סיוע למעשי שוד מזוין. בית המשפט במישיגן גזר עליו 116 שנים בכלא פדרלי. בכדי לבסס את הרשעתו, הציגה התביעה כראיה מפה המתווה את תנועותיו ומיקומו המשוער של קרפנטר בהתבסס על שובל האותות הסלולריים שיצר מכשירו בתקופה שבה בוצעו מעשי השוד. המפה כללה את מיקומו לאורך 127 ימים והיא נמסרה לרשויות מחברת הסלולר בה היה קרפנטר מנוי.
הרשויות ביססו את דרישתן למידע מחברת הסלולר על יסוד צו שיפוטי לפי החוק הפדרלי על תקשורת מאוחסנת (Stored Communications Act), המציב אמת-מידה נמוכה למסירת מידע - די שהמידע נדרש בסבירות לצורך חקירה מתנהלת - בלא צורך בהוכחת חשד סביר לביצוע עבירה. המפה שהושגה מיקמה את קרפנטר בקרבת המקומות שנשדדו בעת שנשדדו ושימשה ראיה להרשעתו. קרפנטר ערער על השימוש בראיה בהעדר צו שיפוטי המבוסס על הוכחת חשד סביר, אך טענתו נדחתה בידי בית המשפט לערעורים.
בית המשפט העליון בוושינגטון, שכעת הפך את החלטת בית המשפט לערעורים, פסק ששובל העקבות הסלולרי הושג שלא כחוק ובניגוד לתיקון הרביעי לחוקה מאחר ונעשה ללא צו בית משפט המבוסס על חשד סביר לביצוע עבירה. נשיא בית המשפט העליון הפדרלי, השופט רוברטס, נימק את ההחלטה בין היתר בתמורות המשמעותיות שחלו בטכנולוגיות מידע המאפשרות לנטר לא רק את מיקומו של חשוד אחד, אלא כמעט כל אדם למשך שנים על גבי שנים. לפי פסק הדין, השגת נתוני מיקום של אדם מפרה את הציפיה הסבירה שלו לפרטיות והיא פוגענית יותר בפרטיות מאשר הצמדת אמצעי מעקב לרכב - מעשה שכבר ב-2012 נקבע כי הוא מחייב צו שיפוטי וביסוסו של חשד סביר. מקור: CNET (מאת: אלפרד נג).