היועץ המשפטי לממשלה הגיש לבית המשפט העליון את עמדתו, ולפיה צרכנים מישראל יוכלו לתבוע בישראל את מפעילת האתר Hotels.com, וזאת על אף שתקנון האתר קובע כי תביעות נגדו יוגשו בארה"ב ויתבררו לפי הדין המקומי. היועמ"ש ציין כי הוא סבור כי מדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד, ומשכך דינה בטלות ואין בקיומה כדי לשלול את ההתדיינות המשפטית בישראל.

עמדת היועמ"ש הוגשה במסגרת תביעה שהגיש נדב סיליס נגד Hotels האמריקאית, ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית. החברה מפעילה אתר להזמנת חדרי מלון, המופעל מארה"ב, ואין לה נציגות פיזית בארץ. האתר נגיש בשפות רבות, ובהן גם עברית והמחירים לגולשים בישראל נקובים בשקלים. ביצוע הזמנה באתר מחייב את המשתמש לאשר את הסכמתו לתנאי ההזמנה, ובהם גם תניה המכפיפה את ההסכם למקום השיפוט בדאלאס, טקסס, ולדין שם.

סיליס טוען בתביעתו, כי החברה מפרה את חוק הגנת הצרכן וחוק החוזים האחידים, כאשר היא מציגה לישראלים המזמינים חדרי מלון בישראל, מחיר ללא רכיב המע"מ והם נדרשים להשלים את המע"מ ישירות בבית המלון בנוסף לתשלום באתר. מאחר שלחברת Hotels אין נציגות בישראל, ביקש סיליס וקיבל היתר להמצאת התביעה מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל [החלטת השופט נפתלי שילה - מחוזי ת"א - ת"צ 23241-09-16 Hotels.com נ' סיליס (21.6.2017)], וערעורה של החברה על מתן ההיתר נדחה בביהמ"ש המחוזי [החלטת השופטת שרה דותן - מחוזי ת"א - ע"ר 18663-07-17 Hotels.com נ' סיליס (7.11.2017)]. על כך הגישה החברה בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון, שביקש מהיועץ המשפטי לממשלה להציג את עמדתו בסוגיות העקרוניות.

בעמדת היועמ"ש נאמר כי כיום ניתן להצביע על מגמה של נכונות הולכת וגוברת בשיטות משפט נוספות לראות בפעולות המתבצעות על גבי רשת האינטרנט, ובפרט בפרסומים ובאתרים מסחריים, כמעשים שמקום התרחשותם אינו רק במדינה בו יושב המפרסם, או השרת דרכו הועלה המידע. ניתן משקל גם לפורום אליו יועד הפרסום, וכן לפורום בו אותו מידע נגיש למשתמש.

לגישת היועץ, ישנה אי-נוחות ממצב שבו הצרכן הישראלי לא יוכל להיפרע מחברות גדולות בינלאומיות, מה שמחזק את המסקנה כי "ניתן לראות בפרסום הנעשה באינטרנט ומכוון לצרכן הישראלי כמעשה שנעשה בישראל, לצרכי מתן היתר המצאה. בפרט, כשבענייננו הפרסום נעשה בעברית וכוון לצרכן הישראלי ובפרט כשמדובר בשירות הממוקם בתחומי המדינה (בתי המלון הישראליים). פרשנות זו תואמת את המציאות הטכנולוגית בימינו אנו, ואת הפיכתו של האינטרנט לכלי צרכני מרכזי במרחב הווירטואלי".

ואולם, מדגיש היועמ"ש, אין בעמדתו כדי לקבוע שתמיד ובכל מקום בו נעשה פרסום באינטרנט, יש לקבוע שהוא בגדר מעשה שנעשה בתחומי המדינה. "יש לנהוג בזהירות, שכן הדבר מעורר אתגרים לא פשוטים כגון התנגשות דינים, פגיעה בריבונות מדינות זרות, ניצול מניפולטיבי מצד תובעים ונתבעים כאחד וכן עידוד תופעה של forum shopping. משכך, היועץ המשפטי לממשל סבור כי יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו".

היועץ מתייחס בעמדתו לטענת Hotels, לפיה היא "נענשת" על נכונותה להנגיש את האתר שלה לצרכן הישראלי באופן ידידותי ועל כך שהיא עומדת על חשיבות פתיחת השוק הישראלי לשוק הגלובלי. לטענתה, מתן היתר המצאה נגד חברות זרות שאינן בעלות כל זיקה או נוכחות פיזית בשוק הישראלי, תוך התעלמות מתניית שיפוט זר וברירת דין, עשויה להרתיע אותן מלפעול בו, ומי שייפגעו בסוף הם הצרכנים. אף אם לא יהיה בכך להניא חברות זרות מלהתקשר עם הצרכן הישראלי, טוענת החברה, עולה חשש כי בכך יהיה להשפיע על התנהגות החברות הזרות, למשל בכך שהן יימנעו מפרסום בשפה העברית, וזאת כדי לחמוק מבירור תובענות בישראל.

אלא שהיועץ סבור שלמרות שיקולים אלו, במקרה שבו "חברה פועלת באופן משמעותי בישראל ואף נהנית מהרווחים הגלומים בשוק הישראלי, האינטרס שבהגנה על הצרכן הישראלי גובר. יש לזכור שהחברה נהנית מכניסה לשווקים שונים ובכלל זה גם לשוק הישראלי, ופעילותה בו ככל הנראה משתלמת לה מבחינה כלכלית. הנתבעת וגורמים זרים אחרים הפועלים בשוק המקומי נהנים מקיום עסקאותיהם עם הצרכנים בו, ומשכך עליהם לקבל על עצמם את 'חוקי המשחק' שנועדו להבטיח תחרות הוגנת והגנה על הצרכנים בפורום המקומי אליו הם מבקשים להביא את שירותיהם. דווקא בשל התחרות העזה במרחב הדיגיטלי והעלייה בנפח העסקאות הצרכניות המבוצעות בו, אין לאפשר כי הצרכן ייוותר ללא הגנה מינימלית במרחב זה. זאת ועוד, יש למנוע התחמקות מרגולציה צרכנית באמצעות פעילות באינטרנט".

כאמור, היועץ אף סבור כי תניית השיפוט בתקנון האתר היא תניה מקפחת בחוזה אחיד, ומשכך דינה בטלות. בעניין זה, מפנה היועץ המשפטי לממשלה את ביהמ"ש לעמדה העקרונית שהגיש לפני כשנה בעניין חברת פייסבוק, לפיה תניית שיפוט זר וברירת דין בחוזה מקוון בין תאגיד בין-לאומי למשתמש הישראלי, הינה תניה מקפחת בחוזה אחיד. מקור: דוברות משרד המשפטים.