בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעורו של ארז ליברמן, מפעיל האתר "לוח עבודה עברית", על פסק-דינו של בית המשפט השלום בירושלים שקבע כי אתר המפרסם אך ורק רשימה של בעלי מקצוע יהודיים ועסקים המעסיקים יהודים, מפר את החוק האוסר הפליה על בסיס דת או לאום. בית המשפט חייב את ליברמן לשאת בהוצאות המשיבים בערעור, בסך 10,000 ש"ח, בנוסף על הפיצוי וההוצאות שנפסקו לחובתו בבית המשפט השלום בעיר לפני כחמישה חודשים.

הערעור כוון במקור הן כלפי הקביעה כי הפעלת האתר עולה לכדי הפליה והן כלפי סכום הפיצוי שנפסק לחובתו של ליברמן. עם זאת, הדיון בהיבט העקרוני של הפעלת האתר התייתר לאחר שליברמן חזר בו מהערעור בהיבט זה ולמעשה הותיר את המחלוקת על גובה הפיצוי שנפסק בלבד.

התביעה נגד ליברמן הוגשה בשנת 2014, על-ידי המרכז הרפורמי לדת ומדינה - התנועה ליהדות מתקדמת בישראל ועל-ידי מרכז מוסאואה לזכויות האזרחים הערבים בישראל. התביעה הוגשה מכוח חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000. האתר, שפעל ללא מטרת רווח, פנה לציבור היהודי ופירסם רשימה של בעלי מקצועות יהודיים ובעלי עסק המעסיקים יהודים בלבד, מתוך מטרה לסייע ליהודים בפרנסה. בעלי מקצוע או בעלי עסק שאינם יהודים היו מנועים מלפרסם באתר.

בחודש אוקטובר האחרון השופטת עינת אבמן-מולר מבית המשפט השלום בירושלים קבעה כי האתר נכלל בהגדרת "שירות ציבורי" בסעיף 2 לחוק איסור הפליה וכי ביסוד חקיקת החוק עמדה התפיסה לפיה יש להחיל את עיקרון השוויון גם על עסקים פרטיים הפונים לציבור הרחב בהצעת מוצר, שירות או מקום ציבורי. מאידך, ליברמן טען כי יש לפרש את החוק באופן כזה שהקמת מסגרת שתפקידה לדאוג ליהודים ולהעדיפם על-פני אחרים, אינה באה בגדר הפליה פסולה, באשר אין היא פוגעת בכבוד האדם או בעיקרון השוויון.

בית המשפט השלום דחה את פרשנותו של ליברמן והורה לו לפצות את התובעות ב-40,000 ש"ח וכן לשאת בהוצאות בסך 7,500 ש"ח. הוא קבע כי לא ניתן לקבל פרשנות העומדת בסתירה ללשונו הברורה והחד-משמעית של החוק, האוסר על הפליה במתן שירות ציבורי מחמת גזע, דת או לאום, ואינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק לקדם את השוויון ולמנוע הפליה. נקבע כי הנחת היסוד היא שהשירות הניתן באתר "לוח עבודה עברית" מהווה הפליה על בסיס דת או לאום. שירות הניתן במרחב הציבורי ליהודים בלבד ונמנע ממי שאינם יהודים, מהווה הפליה כמשמעותה בסעיף 3 לחוק.

כאמור, למרות שערעור של ליברמן התמקד בגובה הפיצוי בלבד, מצא בית המשפט המחוזי לציין כי גם אם לא היה חוזר בו המערער מהערעור על ההיבט העקרוני של הפעלת האתר, היה הערעור בהיבט זה נדחה לנוכח פסק-דינו המפורט והמנומק היטב של ביהמ"ש השלום בעיר.

בכל הנוגע לסכום הפיצוי שנקבע ולעצם הטלתו, קבעה השופטת תמר בר-אשר כי אין בעובדה שליברמן התחייב לסגור את האתר כדי להצדיק התערבות בסכום הפיצוי. תכלית הפיצוי היא בכדי לפצות על שנעשה עד כה. בית המשפט ציין כי ממועד הגשת התביעה חלפו ארבע שנים ולמרות פסק-הדין של בית המשפט השלום, שקבע כי האתר פועל בניגוד לחוק, לא מצא ליברמן להפסיק את הפעלתו. לסיכום, דחה בית המשפט את הטענה כי לא ניתן לפסוק לתאגיד פיצויים מכוח חוק איסור הפליה. כאמור, הערעור נדחה, תוך שבית המשפט חייב את ליברמן לשאת בהוצאות בסך 10,000 ש"ח [לעיון בפסק-הדין: ע"א 38722-11-17 ליברמן נ' המרכז הרפורמי לדת ומדינה - התנועה ליהדות מתקדמת בישראל ואח'].