תיקון מס' 3 לחוק חתימה אלקטרונית התפרסם בספר החוקים מ- 28.2.2018 ועל אף כותרתו המשמימה הוא מבקש לחולל מהפכה, לא פחות, באופן שבו אנו מיישמים חתימות אלקטרונית בישראל. עד כה, החוק קבע כי במקום שחתימה נדרשת לפי חיקוק אפשר לקיימה רק באמצעות "זן מובחר" של חתימה אלקטרונית, היא חתימה אלקטרונית מאושרת. מעתה קובע החוק כי כל חתימה אלקטרונית יכולה לקיים את הדרישה לחתימה לפי חיקוק - "ובלבד שמתקיימות, ברמת ודאות מספקת בנסיבות העניין, התכליות לדרישת החתימה בהתאם לאותו חיקוק".
law.co.il מעיר כי אם עד כה חוק חתימה אלקטרונית נתן תוקף משפטי רק לחתימה אלקטרונית מאובטחת ולחתימה מאושרת, מעתה הוא נותן מעמד גם לחתימה אלקטרונית פשוטה. חתימה כזו יכולה להיות גם שם הכותב בסוף הודעת אלקטרונית. עד כה, המצב החוקי היה ודאי (רק לחתימה מאושרת היה תוקף במדיה אלקטרונית כשהחוק דרש חתימה) אבל היישום המעשי היה קשה (לשלוח לקוחות לתהליכי הנפקה ממושכים של חתימות מאושרות רק שמא הדרישה שיחתמו על מסמך מקורה בחיקוק - זה גם יקר וגם מתיש וגם מתכון לנשירת לקוחות בדרך...). מעתה המצב המשפטי מסובך (יש לפענח מה היתה תכלית הדרישה לחתימה בחוק הרלבנטי ולזהות אם אפשר לקיים אותה מטרה בחתימה מהסוג שאנשי ה-IT באירגון רוצים להטמיע) אבל המצב המעשי פשוט (אין צורך בחתימה מאושרת על תהליכי הזיהוי וההנפקה היקרים והמתישים שלה). ימים יגידו אם כוונתם של מנסחי ההצעה להרחיב את השימוש בחתימות אלקטרוניות בישראל אכן הסתייעה.
לצד הוראה זו צמצם החוק במידה משמעותית את רשימת המסמכים שאי אפשר לחתמם בחתימה אלקטרונית כלל ועיקר והוא כולל בה כעת רק צוואה בכתב יד. על צוואה בעדים, לעומת זאת, אפשר לחתום רק בחתימה אלקטרונית מאושרת.
בין שאר תיקוניו, הוראה הקובעת כי צד לחוזה שיש לו עדיפות בעיצוב אופן החתימה האלקטרונית על מסר אלקטרוני (זו לשון החוק) והוא מבקש להסתמך על חתימה אלקטרונית של צד אחר על אותו מסמך - עליו הנטל להוכיח כי אותו צד חתם על המסמך. מאחורי הניסוח הלא-מאד-אלגנטי הזה בחוק מסתתרים בעיקר מצבים שבהם ספק (לדוגמה, חב' סלולר) מבקש להחתים לקוח על מסמך בחתימה אלקטרונית. עם זה, הלשון רחבה ויכולה לכלול גם חתימות בין אירגונים שווי כוחות שכן לעולם לצד אחד יש עדיפות בקביעת אופן החתימה האלקטרונית על פני הצד השני.