שלשום (6.2.2018) נכנס לתוקפו התיקון השני לחוק הספאם הישראלי (סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982). תיקון 66 לחוק התקשורת קובע כי בעסקה בין מפרסם לבין נמען לרכישת טובין או שירותים באופן מתמשך, יראו את הנמען כמי שנתן הודעת סירוב במועד סיום ההתקשרות, לרבות אם ההתקשרות הסתיימה בשל הודעת ביטול שנמסרה כדין.

המשמעות ברורה - עם סיומה של עסקה מתמשכת המפרסם אינו יכול להמשיך ולשלוח דברי פרסומת לנמענים, אף אם אלו נתנו לו את אישורם המפורש בעבר לכך (למשל בעת ההתקשרות הראשונית). הפרשנות של התיקון קצת פחות ברורה. כך למשל, חוק התקשורת אינו מגדיר מהי עסקה "לרכישת טובין או שירותים באופן מתמשך". המחוקק בחר שלא להפנות לעניין זה להגדרת "עסקה מתמשכת" בסעיף 13ג לחוק הגנת הצרכן. כמו כן, החוק אינו מבהיר מה תחולתו, למשל, לגבי מפרסמים ששולחים כעת דברי פרסום לנמענים שהיו לקוחותיהם בעבר וכבר אינם כאלה כיום.

law.co.il מזכיר כי בתי המשפט שעסקו בתביעות ספאם קבעו לרוב כי סיום תקופת החברות במועדון לקוחות אין משמעה סיום ההסכמה למשלוח דברי פרסומת (למשל: ת"ק 61819-11-16 דוידיאן נ' אבני שהם אפנה בע"מ). נמשיך ונעקב כדי לראות כיצד התיקון החדש משתקף בפסיקת הספאם העניפה במדינתנו.