ביהמ"ש לעניינים מקומיים בת"א קבע כי על-מנת לחייב חברת תקשורת למסור לידי רשות מקומית מידע ביחס לפרטי מנוי טלפון - על הרשות המקומית לקבל צו שיפוטי מתאים. עיריית ת"א פנתה בבקשה להורות לחברת פרטנר למסור לה פרטים על בעליהם של מספרי טלפון שנמצאו על-גבי מודעות רבות שנתלו או הודבקו ברחבי ת"א ללא היתר. העירייה טענה כי פרטנר חייבת לפי חוק למסור את הפרטים וכי בהתנגדותה למסירתם היא מסכלת את אכיפת החוק.

העירייה הצביעה על חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית - סמכויות מפקחים), התשס"ח-2008, כמקור הסמכות החוקית ולשיטתה, לפי חוק זה, על פרטנר למסור את המידע המבוקש אף ללא צו בית משפט. פרטנר הותירה את ההחלטה בבקשה למסירת פרטים לשיקול דעת ביהמ"ש, אך ציינה כי היא סבורה שהאכסניה החקיקתית המסדירה את הנושא היא חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - נתוני תקשורת), התשס"ח-2007, שאינו חל על רשויות מקומיות לשיטתה.

ביהמ"ש (השופט עלאא מסארווה) קבע כי יש לאפשר לעירייה לקבל נתוני מנוי לגביו קיים חשד סביר לביצוע עבירה, אך זאת בכפוף לקבלת צו מביהמ"ש המורה לחברת התקשורת למסור את המידע. ביהמ"ש ציין כי חברת התקשורת מחויבת לכבד את הוראות חוק הגנת הפרטיות, כאשר ללא הסכמה למסירת המידע נדרש צו של בית משפט (ביהמ"ש הדגיש כי מסירת המידע המבוקש על-ידי חברת התקשורת ללא הסכמת המנוי במפורש או מכללא, עלולה להוות פגיעה בפרטיות ועלולה לחשוף את החברה לחבות פלילית ואזרחית).

ביהמ"ש סבר הפרשנות שהציעה העירייה פוגעת בזכות לפרטיות. באיזון שערך ביהמ"ש הוא התחשב בכך כי המידע המבוקש אינו כולל פרטי חיוג או שיחות וכי המידע שנמסר (שם, מען ומספר הטלפון של המנוי) הוא בדרגה נמוכה במיוחד של "ענייניו הפרטיים של אדם" ולכן ההגנה הנדרשת היא בהתאם. הדברים נכונים ביתר שאת ביחס למי שתלה מודעה במרחב הציבורי וציין בה את מספר הטלפון ליצירת קשר.

לסיכום, קבע ביהמ"ש כי ניתן להורות לחברת התקשורת להעביר לעירייה פרטי מנוי, אך רק בכפוף להגשת בקשה פרטנית, או אף בקשה המפרטת מנויים רבים, ובלבד שתצורף לבקשה תשתית ראייתית בסיסית העומדת בדרישת החשד הסביר, כגון צילום של המודעה הרלבנטית [תיק מס' 03/16/0003789 עיריית תל אביב נ' פרטנר תקשורת בע"מ - ניתן ביום 1.2.2017]. את פרטנר ייצג עו"ד אייל שגיא ממשרד עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות'.