התקנות מסדירות את השימוש בחתימות אלקטרוניות (electronic signatures) המיועדות לשימוש בני אדם וחותמות אלקטרוניות (electronic seals) המיועדות לשימוש תאגידים. על-פי התקנות, תאגיד לא רשאי לחתום בחתימה אלקטרונית המזהה את התאגיד עצמו. במקום זאת, תאגידים יהיו רשאים לחתום בחותמת אלקטרונית הנושאת את שם התאגיד ונמסרת לשימוש מורשה חתימה בתאגיד. לחילופין, מורשה חתימה בתאגיד רשאי לחתום באמצעות חתימה אלקטרונית המזהה אותו.
התקנות מסדירות סוגים נוספים של אמצעי אימות אלקטרוניים לשימוש בסחר אלקטרוני:
- חותמת זמן אלקטרונית (electronic time stamp) המשמשת ראיה לכך שהתוכן האלקטרוני שאליו היא מוצמדת היה קיים במועד המתועד בחותמת;
- שירות דואר אלקטרוני רשום (electronic registered delivery services) המספק ראיה למשלוח מידע אלקטרוני והגעתו לנמען ומגן על שלמות המידע ומפני גישה לא מורשית;
- תעודה אלקטרונית המשמשת לאימות אתר אינטרנט וזיהוי בעליו או מפעיליו (certificate for website authentication).
התקנות קובעות הוראות מיוחדות בנוגע למעמדם המשפטי-ראייתי של אמצעי אימות אלקטרוניים. הן גם מסדירות את הפיקוח על ספקי אמצעי אימות אלקטרוניים (trust service providers) ואת ההכרה הדדית בתעודות זהות אלקטרוניות בין מדינות האיחוד. התקנות, המכונות בקיצור eIDAS, הן חוליה במהלך רחב היקף של האיחוד האירופי למצב את אירופה כ"שוק דיגיטלי אחיד". {לעיון בנוסח התקנות, לחץ כאן}