בית משפט פדרלי לערעורים בארצות-הברית (ה- 2nd Circuit) קבע כי הוראות 'נמל המבטחים' ב-DMCA מגינות על ספקי שירותי אינטרנט גם ביחס למוזיקה שהוקלטה לפני שנת 1972, שנטענה לשירותיהם על-ידי המשתמשים. ההחלטה ניתנה במסגרת הליכים שמנהלות חברות תקליטים נגד אתר שיתוף הוידאו Vimeo. חברות התקליטים הצליחו לשכנע את ביהמ"ש הפדרלי המחוזי כי חוק זכויות היוצרים האמריקאי (חוק פדראלי) מגן רק על רשומות קול שנוצרו לאחר 15 בפברואר, 1972 ולפיכך הסדרי ה-DMCA ביחס לתוכן גולשים אינם חלים במקרה זה. 

ביהמ"ש לערעורים הפך את ההחלטה וקבע כי ה-DMCA מקנה חסינות לספקי שירותים מקוונים ביחס להפרות זכויות יוצרים שביצעו משתמשי השירותים, ככל וספקי השירותים מסירים את התכנים המפרים לבקשת בעלי הזכויות (מנגנון הודעה והסרה). בנוסף, הפך ביהמ"ש לערעורים את ההחלטה שקבעה כי Vimeo אינו זכאי להגנת ה-DMCA כיוון שעובדי השירות היו מודעים להפרת זכויות היוצרים על-ידי המשתמשים. ביהמ"ש לערעורים קבע כי עובדי ספק השירות אינם נדרשים לחפש באופן אקטיבי אינדיקציות להפרת זכויות יוצרים על-ידי המשתמשים.

ביחס להקלטות הראשיות שנוצרו לפני 1972, קבע ביהמ"ש כי הטלת אחריות לפי חוקי זכויות היוצרים המדינתיים על ספקי שירותי אינטרנט, ביחס להקלטות כאמור, חוטאת למטרת החוק. ביהמ"ש ציין כי הדבר יוביל לעלויות כבדות על ספקי השירותים, על-מנת לנטר כל תוכן שטענו המשתמשים בכדי לוודא כי הוא אינו כולל הקלטות הקודמות לשנת 1972. היועץ המשפטי של Vimeo ציין כי ההחלטה מהווה ניצחון גדול לא רק לשירות עצמו, אלא לכל השירותים המקוונים המאפשרים ליוצרים לחלוק תוכן עם העולם. מקור: ars technica (מאת דיוויד קרווץ).