תחילתה של פרשה קשה זו בדוגמנית בת 22 מברוקלין, שחיפשה כיצד להתקדם בתעשיית הדוגמנות. לצורך כך, היא פנתה לאתר ModelMayhem.com, המשמש כפלטפורמה המקשרת בין דוגמניות עצמאיות לבין סוכנים, צלמים וגורמים נוספים בתעשיה. אותה דוגמנית טסה למיאמי על-מנת לפגוש את הסוכן שפגשה ברשת, אך עם הגעתה למפגש היא סוממה ונאנסה, כאשר סרטון המתעד את המעשים המחרידים פורסם באתר פורנוגרפי. מעשים אלה התרחשו בשנת 2011. האחראים למעשים נעצרו על-ידי ה-FBI ונידונו ל-12 מאסרי עולם בגין מעשים אלה ומקרים דומים נוספים.

הדוגמנית קורבן האונס, שפרטיה חסויים כמובן, החליטה לתבוע את מפעילי האתר ModelMayhem.com, בטענה כי האתר נכשל מלהזהיר את משתמשיו כי בין המשתמשים הללו עשויים להימצא גם אנסים המחפשים את הקורבן הבא שלהם. כעת, פסק ביהמ"ש הפדראלי לערעורים (9th Circuit) כי חוק המהוגנות בתקשורת הפדראלי (ה-Communication Decency Act) משנת 1996 (הקובע, בסעיף 230, כי אין להטיל על ספקי שירותי מחשב אינטראקטיבים אחריות בקשר לתוכן שמקורו בגולשים או משתמשים) אינו יכול להקנות חסינות לאתר מפני התביעה.

חברות אינטרנט מובילות, ביניהן Craigslist, eBay ופייסבוק, הגישו עוד בשנת 2014 תזכירים המביעים עמדה תומכת בפלטפורמה האינטרנטית, בטענה כי הטלת אחריות על האתר תוביל לאפקט מצנן ביחס לאינטרנט. אך ביהמ"ש הפדראלי, שהחלטה דומה שלו ניתנה בשנת 2014, קבע כי החוק הפדראלי נועד להגן על פלטפורמות אינטרנטיות מאחריות ביחס לתוכן שפורסם על-ידי צדדים שלישיים. ביהמ"ש קבע כי במקרה הנדון, לחברה המפעילה את האתר היתה ידיעה כי ישנם אנסים המשתמשים באתר ככר פורה לפעולתם העבריינית, בחיפוש אחר קורבנות. ביהמ"ש קבע פה אחד (שלושה שופטים) כי התביעה יכולה להמשיך ולהתברר, לאור המחדל הרשלני ביחס לאזהרת משתמשי האתר אודות הסיכונים הנובעים מהשימוש בו. 

בית המשפט קבע כי הקונגרס האמריקאי לא התכוון להקנות חסינות בכל מצב ביחס לעסקים המפרסמים תוכן גולשים ברשת. ביהמ"ש ציין כי עניינה של התביעה אינו במאמציה של מפעילת האתר לערוך, לנטר או להסיר תכנים שמקורם במשתמשיו, וכי עניין התביעה בידיעתה של מפעילת האתר אודות העובדה כי חלק ממשתמשיו הם אנסים פוטנציאליים ומחדלה ליידע את המשתמשים על כך. מקור: ars technica (מאת דיוויד קרבץ') והוושינגטון פוסט (מאת קארן טרנר).