מה בית-הדין לעבודה חושב על מעסיק שנכנס לתיבת המייל של עובדיו אנחנו יודעים מאז פרשת איסקוב: אוי ואבוי למעסיק זה ודין המיילים ששלף משם כדי להוכיח את צדקת טענותיו להיפסל מניה וביה שכן הושגו תוך פגיעה בפרטיות.

אבל מה קורה כשעובד נכנס למיילים של המעסיק? או, כאן כבר הסיפור שונה לגמרי – כך עולה מהכרעתה של כב' הרשמת כרמית פלד מבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב: עובדת שפוטרה מעבודתה הגישה תביעה בטענה שפוטרה מחמת הורות תוך אפליה אסורה ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. לתביעתה צרפה כראיות תכתובת דואר אלקטרוני בין הממונה הישיר עליה לבין סמנכ"ל משאבי האנוש בחברה, התומכות בטענתה.

המעסיק ביקש לפסול את המסמכים בנימוק שהושגו תוך פגיעה בפרטיות. כב' הרשמת פלד דחתה את טענותיו. ההנמקה מרתקת מפני שהיא מלמדת לדעת law.co.il על יחס אחד למעסיק – ויחס שונה לגמרי לעובד:

• נקודת המוצא הינה שמדובר במסמכים חיוניים ורלבנטיים היכולים, לכאורה, לסייע לבירור המחלוקת. משמדובר במסמכים רלבנטיים, הרי שממילא מוטלת על המבקשת החובה לחשפם במסגרת הליך גילוי מסמכים (law.co.il המכיר את הנורמות של גילוי מסמכים בישראל משתנק קלות).
• למעסיק קיימת זכות לפרטיות, שהינה בבחינת זכות יסוד משמעותית וראויה להגנה מפני פגיעה בלתי מידתית מצד עובדיו
• התכתובות נשוא הראיות נוגעת למשיבה ועוסקות בענייני עבודה מובהקים. אין בהם כל ענין אישי של עובדי המבקשת (law.co.il תוהה האמנם היו אותם דברים נאמרים לו צותתה העובדת בסתר לשיחה בין הממונה עליה לסמנכ"ל משאבי האנוש?)
• תיבת הדוא"ל של הממונה, ממנה נלקחו הראיות, איננה תיבת דוא"ל פרטית-אישית, אלא תיבת דוא"ל מקצועית גרידא.
• הגדרת הפגיעה בפרטיות מצטמצמת שעה שהיא נבחנת ביחס לתאגיד והיקף ההגנה המוענקת מכוח החוק צר יותר.
• במסגרת תפקידה ניתנה לעובדת הרשאה להיכנס לתיבת הדוא"ל של הממונה וליומן שלו, אשר התנהל אצלה על המחשב. במסגרת הרשאה זו יכולה היתה לראות כל דוא"ל שנכנס לתיבת הדוא"ל של הממונה.
• שום דבר לא שכנע את כב' הרשמת שהעובדת לא היתה רשאית להעתיק את ההודעות – לא העובדה שהיא נכנסה לתיבת הממונה עליה רק כשהיה מבקש ממנה לבדוק את הדואר האלקטרוני שלו ולא באופן שוטף. אפילו לא העובדה שהיא נכנסה לאותה תיבה לאחר שהודיעו לה בעל פה על פיטוריה והיא עשתה זאת בהתחברות מרחוק מביתה. הרשמת שוכנעה שהעובדת "לאחר שהבינה שסיימה את דרכה בחברה פעלה למחוק קבצים אישיים שלה אשר היו במחשבה וכן בתיבת הדוא"ל של הממונה – שם הייתה תיקיה אישית שלה (תיקיה נפרדת על שמה) ובה מסמכי וורד שונים. לצורך כניסה למחשב הממונה היא השתמשה בסיסמאות ובהרשאות שניתנו לה ואשר באמצעותם ביצעה את עבודתה באופן שגרתי. במהלך פעילות זו נתקלה באקראי בראיות, אשר נפתחו באופן אוטומטי על המסך, שכן הראיות היו הדוא"ל הראשון בתיבה (קרי, הדוא"ל האחרון מבחינה כרונולוגית). בעת שנפתח הדוא"ל אוטומטית על גבי מסך המחשב, נפרשו בפניה הראיות". במילים אחרות – מקרה, קורה, מקריות.

law.co.il מבקש לציין את דעתו: דיני הגנת הפרטיות אינם מסייגים את ההגנה על תוכנו של מכתב למכתבים "פרטיים" בלבד. תכתובתו של אדם אמורה להיות מוגנת מפני מי שלא יועדה להם בעליל. בדיוק לשם כך נועדו סעיפים 2(5) לחוק הגנת הפרטיות ("העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב") ו- 2(9) לחוק ("שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה").

כשם שאין המעביד יכול לצרף מיילים של עובדת המעידים כי חיפשה לה מקום עבודה אחר ולא פוטרה מחמת הריונה (עניין איסקוב) כך אין להתיר לעובדת לצרף מיילים המעידים את ההפך. המעביד חרג לגישת בית הדין הנכבד לעבודה מההרשאה שיש לו כשעיין במיילים הפרטיים של העובדת – וגם העובדת חרגה מההרשאה שניתנה לה כאשר נכנסה למחשבו של הממונה עליה לאחר שהודיעו לה על סיום העסקתה. דין אחד ראוי שיהיה למעסיק ולמועסקו {סע"ש 4394-05-14 מיטל בלוך נ' סינאל מלל פייוויי בע"מ. החלטה מיום 2.12.2014}

עו"ד דרור ארד-איילון מוסיף כי העובדת חדרה למחשב לאחר שפוטרה, מביתה, לתיבת הדואר של הממונה עליה, תוך שימוש בקוד הכניסה שמיועד היה לעבודתה בעת שעבדה. היא הוציאה הודעות מייל לצורך פרטי לחלוטין, כמובן. זו לא רק פגיעה בפרטיות אלא גם חדירה אסורה למחשב. בפסק הדין מ (מרכז) 13028-04-09‏‏ בנימין אליהו נ' עיריית טבריה (פורסם בנבו, 11.3.2010) - בית המשפט קבע שאין להשתמש בראיות שהושגו בדרך זו לצורך הליך משמעתי נגד עובד העיריה וזיכה אותו.