"אין לחייב את גוגל, כמנוע חיפוש, באחריות לפרסום תוכן מאמר המפורסם ע"י האתר המפרסם, צד שלישי" - כך קבע בית המשפט השלום בת"א (השופטת חנה ינון) ערב השנה החדשה.

התובע, עו"ד עמי סביר, ייצג את לשכת עורכי הדין בהליכים משמעתיים שניהלה נגד עורך דין אחר. האחרון הורשע בחמש פרשיות בבית הדין למשמעת של הלשכה. עו"ד סביר טען כי חיפוש שמו במנוע החיפוש Google מציג בדף תוצאות החיפוש את הכותרת "הינו עו"ד אשר הורשע בחמש פרשיות שונות". לטענתו, מי שצופה בדף התוצאות מקבל את הרושם כי עו"ד סביר הוא זה שהורשע באותן פרשיות.

את תביעתו הגיש סביר נגד שאול בר נוי, מפעיל האתר court.org.il - בו פורסם פסק-הדין נשוא התביעה ושאליו קישר מנוע החיפוש - וכן נגד Google Inc, מפעילת מנוע החיפוש. בר נוי טען כי אין לו שליטה על התוכן המתפרסם בגוגל ואילו גוגל טענה כי הביטוי בכותרת תוצאות החיפוש נוצר ופורסם על-ידי בר נוי והועתק על-ידי גוגל בהליך אוטומטי לחלוטין.

ראשית, קבעה השופטת ינון כי מהפרסום עולה כי עו"ד סביר הורשע בחמש פרשיות אתיות בבית הדין למשמעת וכי הפרסום עלול להטעות לקוחות פוטנציאליים ושותפים עסקיים ולגרום להם להסיק כי סביר הוא זה שהורשע בעבירות אלו. לפיכך, קבע בית המשפט כי הפרסום מהווה "לשון הרע" כמשמעות מונח זה בחוק איסור לשון הרע.

לאחר מכן פנה בית המשפט לבחון את חבות הנתבעים. באשר לחבותו של בר נוי, מפעיל האתר, קבע בית המשפט כי אין להתעלם מהעובדה כי בר נוי בחר שלא לתקן את הפרסום לאחר פניית עו"ד סביר אליו וחרף המלצת בית המשפט וכי על בר נוי לפצות את סביר פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 50,000 ש"ח נוכח חומרת הביטויים וחריפותם. כן נקבע כי בר נוי ישלם לסביר 30,000 ש"ח נוספים בגין הפסד הכנסה פוטנציאלי עקב הפסד לקוחות במשרד התובע.

באשר לחבותה הנטענת של גוגל, קבעה השופטת ינון כי הצדק עם גוגל, שטענה כי הביטוי בכותרת נוצר, נשלט ומפורסם על-ידי מפעיל האתר (בר נוי) ומועתק בהליך אוטומטי ללא מגע יד, מהקוד הטכני של דף האינטרנט באתר. ביהמ"ש קבע כי בר נוי לא סיפק הסבר מניח את הדעת מדוע הוא ממאן לשנות בקוד הטכני של הדף את הכותרת הפוגעת כן התרשם ביהמ"ש כי לגוגל אין כל נגיעה לעניין ואין לה אפשרות לתקן את הקוד הטכני או לשנותו.

בין טיעוניו באשר לאחריותה הנטענת של גוגל הפנה סביר לפסק-הדין של ביהמ"ש האירופי לצדק, שעיגן את הזכות להישכח וקבע כי על גוגל להסיר תוצאות חיפוש הפוגעות בפרטיות (גם מבלי לחייב את האתר שפרסם את המידע להסירו) וזאת אם המידע אינו מדויק או אינו רלבנטי עוד. ביחס לטענה זו קבעה השופטת ינון כי אין לקבוע מסמרות בעניין ולקבוע נחרצות כי כל אימת שפלוני פונה לגוגל להסרת תוצאת חיפוש כלשהי שאינה לרוחו, יהיה עליה להסירו ללא כל תנאי, אפילו אם אותו ביטוי נוצר ופורסם על-ידי צד שלישי ולא על-ידה.

ביהמ"ש קבע כי מנוע החיפוש מבוסס על זחל (crawler) העובר בין דפי האינטרנט השונים ויוצר באופן אוטומטי אינדקס המאפשר להגיע במהירות מכל מילה או צירוף מילים לדפי אינטרנט ספציפיים. מנוע החיפוש אינו יוצר תוכן בעצמו, אלא מציג קישורים לדפי אינטרנט שונים, שנערכו ופורסמו על-ידי צדדים שלישיים. מנוע החיפוש מתעדכן כל העת. המידע מוכנס באופן אוטומטי למנוע החיפוש ולא ניתן מעשית לבחון מקדמית באמצעות גורם אנושי את אותו מידע.

לסיכום, קבע בית המשפט כי אין מקום לחייב את גוגל, כמנוע חיפוש, באחריות לפרסום תוכן מאמר המפורסם על-ידי אתר צד שלישי, אשר יכול היה לשנות את הכותרת בנקל ובכל עת. השופטת ינון ציינה כי בר נוי הוא זה שפרסם בפועל את הפרסום נשוא התובענה ועליו להיות מחוייב לשאת בנזק שנגרם לעו"ד סביר. בנוסף לפיצוי בסך 80,000 ש"ח, חויב בר נוי בהוצאותיו של עו"ד סביר בסך 20,000 ש"ח וכן בהוצאותיה של גוגל בסך 8,500 ש"ח. לעיון בפסק-הדין המלא: ת"א 49918-05-12 עו"ד עמי סביר נ' שאול בר נוי ואח'.