ביהמ"ש העליון בבריטניה קבע כי גולשים הצופים במאמר מקוון, לאחר שלחצו על קישור שהוביל אותם לאותו מאמר, אינם מפרים זכויות יוצרים. ביהמ"ש הפך את החלטת ה- High Court שקבע כי גלישה זו מפרה את זכויות היוצרים של בעלי עיתונים. ביהמ"ש העליון סבר כי מדובר בשאלות מהותיות בתחום זכויות היוצרים, לכן הפנה את התיק לבחינת בית המשפט האירופי (ה-ECJ), כדי שיקבע האם הפסיקה חלה באופן אחיד בכל רחבי היבשת.

הצדדים לתיק הם חברה לרישוי תוכן עיתונאי (NLA) מחד וחברה לניטור מדיה (Meltwater) מאידך, הגובה סכומים ניכרים מחברות PR, עבור קבלת התראות ביחס לפרסומים אודות לקוחותיהם. בעקבות סכסוך כספי, שנגרר על פני כמה ערכאות שיפוטיות, נדרש ביהמ"ש העליון להכריע האם גלישה של משתמש לתוכן מקוון מפרה את זכויות בעלי העיתונים באותו תוכן.

ביהמ"ש קבע כי הגישה לתוכן יוצרת רק עותק זמני של התוכן בזיכרון המטמון (cache) של מחשב המשתמש, באופן שאינו מפר זכויות יוצרים, תוך שהתבסס על פסיקת ביהמ"ש האירופי לפיה העתקה זמנית זו מהווה חריג לדיני זכויות היוצרים, כיוון שהיא חלק אוטומטי מתהליך טכני הכרחי לצורך הצגת תכנים באינטרנט (לעומת הורדה [Download] של התוכן, או הדפסתו).

ביהמ"ש קבע כי לו היה פוסק אחרת, התוצאה הייתה בלתי מתקבלת על הדעת, שכן הייתה הופכת מיליוני משתמשי אינטרנט רגילים למפרי זכויות יוצרים. לפיכך, קבע ביהמ"ש כי צפייה בתוכן מוגן, כשלעצמה, אינה מהווה הפרת זכויות יוצרים. מקור: The Guardian (מאת ליסה או'קארול). לעיון בפסק-הדין לחץ כאן.